הקורות אותנו בשבת

אני יודע שאתם מצפים לי בקוצר רוח כבר 48 שעות אז חזרתי ובשידור חי

בשעטו"מ הילדים נכנסים למיטה, ועוד פעם נכנסים למיטה, ומצחצחים שיניים, ורק שניה בפייסבוק, ונכנסים למיטה ויוצאים ממנה

האמת, תהליך קצר להפליא אצל יונתן וארוך כגלות אצל אביתר

כן כמעט היה שקט ואז ציפי צועקת "אביתר! איך אני נכנסת לפייס שלי? למה האימייל שלך שם...."

ואביתר עונה, ואז ציפי שוב: "ישראל, מה אני עושה, למה זה לא עושה מה שזה עשה תמיד?"

כן: הטכנולוגיה הורגת אותנו, והילדים עדיין ערים...

טוב, אז מה היה לנו? טיפול 5000, שטנגה, פיחטר שמן, וכו'

(הקירבה של נון סופית לוו בעברית הורגת אותי)

ביום שישי יצאנו אט, כמעט כמו שתכננו, חיוור היה הלילה ןהשעה היתה 09:30 כדי שנגיע בזמן לבית אנה פרנק באמסטרדם

החלטנו לדבוק בהמלצות המקום בו שהינו (הם בטח יודעים הכי טוב) ולא בהמלצות השכנים הישראלים כאן (איתמר וחנה ברהום) ונענו לכיוון חניון ארנה בולוורד 1 (האיצטדיון של אאיקס)

מכיוון שזמנינו בידינו נסענו בדרך המענינת ולא המהירה

היה מענין וקצת ארוך מדי

הגענו לחניון, ואחרי התברברות ראשונה הגענו גם לדלפק שבו מקבלים כרטיסי חינם לנסיעות בעיר וכרטיס חניה זול (8 אורו בלבד לכל היום), שאלתי בנימוס איך מגיעים לבית אנה פרנק ואמרו לי למעלה וימינה

יפה, אבל לא היה למעלה

אה, שכחתי לציין שכמו בכל מקום גם כאן ההוראות כולן היו בשפה הבינלאומית ההולנדית...

חזרנו, שוב שאלתי ואז הולנדי נחמד וארוך מאד ענה לי: "בא אחרי". יופי, (הוא לא ידע מה מחכה לו)

התחלנו ללכת אחריו, אח"כ רצנו אחריו ורצנו אחריו ואז הסתבר שאין מטרו כבר שבועיים לאיזורים מסוימים ולכן לא נגיע ישירות לתחנה המרכזית אלא דרך תחנת ביניים (ווטרלופליין) ומשם באוטובוס לתחנה המרכזית ומשם בטראם לעוד שם ומשם לבית אנה פרנק

הזמן התחיל להיות דוחק וציפי עוד יותר, אולי הוא לא יודע, אולי הוא לא מבין, אולי נעשה כך ואולי אחרת (אתם יודעים על מה אני מדבר...). לא נכנענתי (אתם יודעים על מה אני מדבר...) ודבקנו בהולנדי הגבוה באשתו הנחמדה ובבנו בן ה 12

הכרטיסים לבית אנה פרנק היו לשעה 11:40, וב 11:30 הגענו לווטרלופליין - היה ברור שלא נגיע בזמן אבל היו לנו שותפים - שעיה וחוה ועדי שבדיוק צלצלו לשמוע מה קורה והמשפחה ההולנדית שבמקור גרה מאד סמוך לבית אנה פרנק

סוף דבר: ההולנדים צלצלו לבית אנה פרנק שיכניסו אותנו מתי שנגיע, שעיה צלצל ודיווח שמכיוון שהסיור אינו מודרך נוכל להכנס מתי שנגיע, ואנחנו נכנסנו למונית שעצר עבורנו ההולנדי

הנהג היה מידו שהציג את עצמו כשכן שלנו (ממצרים) הוא בן כ 40 אבל 20 שנה כבר באמסטרדם עם הוריו - לא נשוי, ולא מבין למה הפסקנו לדבר בשפתינו העתיקה (ערבית) ועברנו לעברית - אמא כבר יצרה איתו קשר ולקחה כרטיס ביקור כדי שייקח אותנו בסוף היום לחניה....

בית אנה פרנק היה קשה לילדים (פלאש בק למוצ"ש - הם נרדמו אכשיו כי היה ברק והם לא דווחו - שעה אחרי שהתחלתי להקליד)

השעה אחת בצהריים, על הפרק שייט, סיור רגלי, ארוח"צ וקניית אוכל לשבת וחזרה למעון הנופש שלנו

מה יהיה קודם? קפה ואוכל כמובן

הלכנו רגלית לטראם

שליד כיכר דם

ושם סיירנו כללית

עד לבא החשמלית

היא הגיעה ואנחנו עלינו ונסענו, ונסענו, ונסענו, וירדנו בתחנת ואןבושנוינרסטראט ופנינו מועדות למסעדת לארום הידועה מכל הספרים

איך מגיעים מהכא להתם - זה כבר לא כתוב בספר - אז שואלים, הראשון לא מכאן והשני לא משם והשלישי אמר והראה שמאל ואח"כ ימין ונגיע, אבל זה לא מספיק לאמא

היא נעלה על שתיים בנות, לבושות כחסידות, ולא טעתה, ישראליות המה, ומסעייות בחב"ד אמסטרדימה

והן אמרו ישר ואח"כ שמאלה - עד מתי - עד רחוב???? שמסומן בבנין ???, טוב אנחנו נראה לכם ניסע באופנינו לאט לפניכם ותגיעו ואכן תוך זמן קצר הן נעלמו להן

אני זבלן לא קטן אמרה אמא ולא יספה (פלאש בק אמרנו?)

אני שמאמין צדקתי ואכן לאחר 10 ד' הליכה גילינו אותן מחכות ומצביעות לכיוון הנכון

פיצה, פיצה כשרה נשמעו צעקות הסקיפר

אמא ליתר בטחון רכשה מיד שתיים והמשכנו לכיוון המסעדה שהתגלתה אחרי 5 ד' נוספות כקייטרינג בעלמא וללא מיזוג

"שומו שמיים", צעקה אמא "אבל מרים אמרת לי שזו מסעדה ואפשר לאכול ולקחת הביתה, פה נאכל? אין מה לקחת? יש מקום אחר? ילדים לכו לפיצה ותאכלו בינתיים?" תמשיכו לבד... ובסוף, שחררנו את שעיה וחוה ועדי להמשך היום (שייט וסיורים לבד) ואמא אף סדרה להם טרמפ לכיכר דאם עם ישראלי שפגשה בחנות והתרגש ממנה מספיק כדי להציע לנו את עזרתו

אנחנו קנינו לשבת אוכל שעדיין לא סיימנו (וגם לגמלים שלידינו נתנו) וחזרנו לפיצה לחבור לילדים וגם לאכול קלות

הילדים בינתיים סיימו פיצה צ'יפס קולה ןעייפים אך רגוזים חיכינו למונית שתקח אותנו לחניון חזרה (במקום הטראם/אוטובוס/טראם/אוטובוס הציבורי חינמי)

המונית הגיעה ושם שוחחנו עם הילדים על חוויות והיום והתכניות להמשך

הפתעה-בחניה הכל עבד כמו בספר ותוך דקות היינו בדרכינו חזרה לצימרינו

שש בערב בצימר עוד 3:30 ש' שבת - מה עושים?

הילדים ואמא יצאו לרכב על אופניים (ההולנדים מאד גבוהים ובאופני אמא כשהכסא במצב הכי נמוך הרגליים לא מגיעות לרצפה, נו זה בודאי לא עוזר ליציבות...)

ואני על המטבח

"סלט טונה בוצע מיד, והתפ"א המבושלים והנקניקיות ארכו מעט יותר"

ואז הם חזרו

והשכנים אמרו

"למה לא תקחו מעט אוכל?"

והביאו עופות ופסטה ותפ"א ובולונז

נתנו להם בחזרה חלה...

8:30 ארוחת ערב

9:20 הדלקת נרות

10:00 מנחה וערבית

11:00 קידוש וקפה

12:00 כיבוי אורות

10:00 השכמה

11:00 שחרית קריאה בתורה ומוסף

12:00 קידוש וארוחת בוקר עשירה

17:00 סעודה שלישית בשרית

22:00 מנחה, וארוחת ערב חלבית

23:00 ערבית, מוצ"ש והבדלה

בין לבין הילדים עשו הקפות מסביב לאזור בבאגיס של המקום (פדלים) - מצטבר 30 ק"מ בערך

אמא ואני פסענו מעדנות כשני ק"מ

ואני גם ישנתי שעתיים (בין שבע לעשר)

עכשיו שתיים בבוקר יום ראשון ועוד מעט ניסע לאמסטרדם ולמדורודם (אם לא יהיה שינוי...)

ישראל צבי

#חול #סבאישראל #נסיעות #טיסה #הולנד #נכדים #טיולברמצווה