דברים לפרשת השוע - האזינו תשע"ו

השבוע אני קצת מקדים

דבר תורה לפרשת האזינו תשע"ו (פרשה עשירית בספר דברים)

תקציר הפרשה (מתוך אתר גלים מבית סנונית):

בפרשה זו נפרשת השירה אותה כתב משה, שמטרתה להוות אזכור בעתיד כאשר יפנו העם עורף לתורת האל. השירה, הכתובה בשפה פיוטית וגבוהה, משבחת את הנהגת ה' ואת בחירתו בעם ישראל. מול אלו מוצבים מעשי העם, מרידתו באל ועבודתם אלוהים אחרים. בהמשך השירה מפורט העונש הצפוי לעם במקרה כזה – ה' יפנה להם עורף ולא יעזור להם מול אויביהם כבעבר, אם כי לבסוף מוצגת גם נחמה: כאשר יכיר עם ישראל שה' הוא האלוהים - יצילם ה' מיד אויביהם. לאחר שהקריא משה את דברי השירה בפני כל העם ובפני יהושע, קורא לו אלוהים לעלות אל הר נבו ולהשקיף על הארץ. לאחר מכן, מודיע לו האל, ימות משה בלא שיזכה להיכנס אל הארץ.

את פרשת האזינו נקרא בשבת. לפני כן ביום רביעי נחגוג את יום הכיפורים ובו נקרא קטעים רלוונטיים ליום הכיפורים בספר ויקרא ובספר במדבר. אני רוצה להתרכז בפרשת השבוע. ציטוט: "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר-וָדֹר; שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ."

הנושא של הזיכרון הוא מוטיב קבוע בתורה (זכור את יום השבת לקדשו, וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים או זכור את אשר עשה לך עמלק, ועוד) ואכן פרשנים רבים מתייחסים לנושא. ניסיון לאינטגרציה של דבריהם אומר כך:

1. חשוב לדעת את העובדות – אנחנו יודעים כמה זה לא פשוט ואפילו שני אנשים שרואים אותו אירוע יכולים לתאר אותו בצורה שונה (ולא מתוך כוונה רעה אלא משום שכל אדם חווה כל דבר בצורה שונה).

2. חשוב להבין את המשמעות של האירוע. לא תמיד המשמעות קבועה ולא תמיד אנו מבינים את המשמעות בטווח הקצר. לא סתם אומרת התורה לשאול גם את אבא, גם את סבא, ובמובן זה התורה מעודדת אותנו לחפור לכל אורך הדורות ולראות ולהבין את העובדות ומשמעותן על הרצף ההיסטורי. (דוגמא לכך ניתן לראות איך השתנה היחס לבר-כוכבא, למצדה ולשואה בין ימי קום המדינה לבין ימינו אלה).

3. חשוב לראות את ההקשר הנוכחי של האירועים ההיסטוריים ומשמעותם וכל אחד צריך ליישם את הלקחים מהם. לא בהכרח היישום יהיה זהה אצל כולם אבל החשיבות היא בהבנה שיש לנו עבר, שאנו לומדים ממנו כל הזמן, ומיישמים לקחים כדי להיות אנשים טובים יותר.

העניין של יישום הלקחים רלוונטי מאד גם ליום הכיפורים. למעשה הוא חלק מהותי מעניין התשובה שהוא אחד הצירים של הימים הנוראים. אם נהיה אנשים טובים יותר, כתוצאה מהפקת הלקחים, נהיה בהכרח יהודים טובים יותר כי דרך ארץ קדמה לתורה.

אני מביא כאן ציטוט מלא ממה שכתבה סיון רהב מאיר בידיעות אחרונות במוסף לשבת. בעקבות ערב סליחות שערך בית הכנסת "זכרון ברוך" ביפו לזכרו של אדם ברוך, שהתפלל בו.

"...הדוברת הבאה היא עמליה רוזנבלום, בתו של אדם ברוך. במונולוג קצר ונוקב היא אומרת מה אבא שלה היה אומר היום לחברה ישראלית: "אבא לא רצה יהדות של ניו אייג'. הוא לא דיבר על פלורליזם ועל קבלת כל עמדה. הוא לא היה 'צו פיוס'. האמירה שלו הייתה אחרת, והיא הייתה חדה מאוד: בעיניו, חילוני ישראלי שחי עם התפיסה של האדם החדש, הציוני, הלא דתי, מפספס משהו עצום. הוא ילד מאומץ, שאומץ על ידי משפחה אחרת. זו משפחה נפלאה ונהדרת, הכי טובה שיכולה להיות, אבל האימוץ הזה יציק לו וירדוף אותו לנצח.הוא תמיד ירצה לדעת מאיפה הגיע ומה מורשתו. לא תהיה לו תקנה. ומצד שני, אבא תבע תביעה גם מהיהודי הדתי. הוא אמר שעד שלא תחייב את עצמך לסטנדרטים הגבוהים ביותר של הדמוקרטיה, של היחס לשונה ולזר ולמי שאתה לא מסכים איתו – לא תהיה יהודי טוב.זה לא שלא תהיה אדם טוב. אתה לא תהיה יהודי טוב"…."

שבת שלום, שנה טובה וגמר חתימה טובה לכולנו!

#פרשתשבוע #סבאישראל #אקטואלי