דברים לפרשת השבוע - ניצבים תשע"ה‎

דבר תורה לפרשת ניצבים תשע"ה (פרשה שמינית - בספר דברים)

תקציר הפרשה (מתוך אתר גלים מבית סנונית):

משה מבהיר לעם, כי התורה ניתנה גם לדורות הבאים, ולא להם בלבד. העם מוזהר שאם יפנו לעבוד אלוהים אחרים, הארץ תהפוך שממה והם יגלו ממנה. אך כאשר יתחרטו על מעשיהם וישובו לעבוד את האלוהים, ישוב ה' ויקבצם לארץ. משה ממשיך ואומר כי אף אם נראה שמצוות התורה קשות לביצוע ורחוקות הן – הן לא בשמים ולא מעבר לים – קרובות הן לטבע האדם, ובידו לשמרן. הוא מדגיש את עיקרון הבחירה החופשית: האל נותן לעם את האפשרות לבחור בין הטוב והרע, בין המוות והחיים. אך בחירה זו מלווה בהמלצה – "ובחרת בחיים".

פרשת ניצבים היא הפרשה הקצרה שבתורה 40 פסוקים בלבד, אולם היא מצליחה להקיף עולם שלם ועיקרי אמונה רבים. בחרתי שלשה.

כט,ט אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל.

כט,י טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.

כט,יא לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּבְאָלָתוֹ: אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם.

ט,יב לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹהִים--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.

כט,יג וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת.

כט,יד כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם.

הפסוקים שלמעלה נאמרו ביום מותו של משה כאשר משה, בסוף נאומיו שבספר דברים, מכנס את העם להכניסם בברית עם הקב"ה, לפני הכניסה לארץ. אפשר לשים לב למספר דגשים. האחד – מי שקורא את הפסוקים לא רק שקורא אותם בזמן הווה אלא גם פסוק י"ד אומר במפורש שהברית בין עם ישראל לבין הקדוש ברוך הוא נכרתת עם כל מי שעתיד להיוולד לעם היהודי אי פעם או להתגייר. אכן זו אחת הגדולות של האמונה היהודית היותה מתחדשת מדי יום ומדי שעה. אנחנו במעשינו היום יומיים ובמחשבותינו מקבלים עלינו את הברית כל פעם מחדש. ההדגש השני הוא "כלכם" שבפסוק ט' וההגדרה הכוללת "מחטב עציך עד שאב מימיך" שבפסוק י'. לכאורה חטב העצים ושאב המים קרובים במעמדם אחד לשני, אם כך כיצד משתמשים בביטוי זו לכלול את כל העם? אולי הכוונה דווקא למעמד של חטבי העצים ושאבי המים ולא לכל העם? תשובה אחת לנושא נתן הרש"ר הירש[1] שאומר שכדי להקיף קבוצה בלי לדלג על אף אחד לוקחים שתי נקודות קרובות ומחברים ביניהן בדרך הארוכה (ותחשבו על זה), האפשרות השניה היא לראות את עצמת הדמוקרטיה שבהגדרה הזו. כולם שווים. כולם מנויים החל מראשיכם שבפסוק ט', המשך בגרים שבפסוק י' וגמור בחטבי העצים ושאבי המים שלטעמי מייצגים את כל תושבי הארץ שאינם יהודים ואשר לא התגיירו ולא מתכוונים להתגייר. לכולם צריך להתייחס וכולם שווים לפני הקב"ה. האם יש כאן רמז גם לגבעונים?[2]

כט,יז פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ-שֵׁבֶט, אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, לָלֶכֶת לַעֲבֹד, אֶת-אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם: פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם, שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ--וְלַעֲנָה.

כט,יח וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת-דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת, וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה-לִּי--כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי, אֵלֵךְ: לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה, אֶת-הַצְּמֵאָה.

חידוש הברית מדי יום מהווה אתגר לא קטן לכולנו. מי מאתנו לא התנסה במחשבות המופיעות בפסוקים י"ז, י"ח לעיל? הרב חיים נבון[3] מביא בדברין לפרשת ניצבים את דברי בעל "הכתב והקבלה"[4] שאני רואה אותם תקפים לפחות עבורי: "הנה באמת הרבה מצוות יש אשר אני נבוך בהם, ולבי נוקפי בהבנתם, ואני בעניינם בקטטה ומלחמה תמידית, פעם אתעורר לקיימם ופעם אחדל. וכל זה להיותם דברים שאין השכל מחייבם ואין ביכולתי להשיגם (=להבינם). כמה קשה ההתמודדות של המאמין כאשר הוא נדרש לקיים גם את המצוות הלא רציונליות? אבל זהו מותר האמונה. אחרת היתה זו ידיעה.

כט,כא וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן, בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם, וְהַנָּכְרִי, אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה; וְרָאוּ אֶת-מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא, וְאֶת-תַּחֲלֻאֶיהָ, אֲשֶׁר-חִלָּה יְהוָה, בָּהּ.

כט,כב גָּפְרִית וָמֶלַח, שְׂרֵפָה כָל-אַרְצָהּ--לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ, וְלֹא-יַעֲלֶה בָהּ כָּל-עֵשֶׂב: כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה, אַדְמָה וּצְבֹיִים, אֲשֶׁר הָפַךְ יְהוָה, בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ.

באתר[5] 929 מופיע מאמרו של הרב יואל בן נון[6] לפרק כ"ט. בין השאר הוא דן בפסוק כ"ב. האם זו קללה או נבואה?. הדיון שלו מזכיר סיפור שמופיע בגמרא על תנאים שראו את חרבות בית המקדש ובכו למראה זה כאשר איתם רבי עקיבא שצחק. שאלוהו כיצד אתה יכול לצחוק כאשר אתה רואה שמקדש תפארתנו נחרב ושועלים מהלכים בהר הבית. עונה להם רבי עקיבא שהעובדה שנבואת החורבן התגשמה מבטיחה לו שגם נבואת הגאולה תתגשם ולכן הוא צוחק. בדומה לכך מביא הרב יואל בן נון את הדברים הבאים: "כהמשך לדרכו של רמב"ן, שקרא את הקללות כנבואה, גם פסוקים אלה נתקיימו במדויק, על ידי תייר מארץ רחוקה, הלוא הוא מרק טווין, כמתואר בספרו מסע תענוגות לארץ הקודש (1867):

'עשינו כמה מילין בארץ שוממה שאדמתה דשנה, אולם כולה עשבים שוטים... יכול אתה לרכב עשרה מילין בסביבה זו, ולא ייקרו בדרכך גם עשרה אנשים. לגבי איזור זה אמורה אחת הנבואות: "וַהֲשִמֹתי אני את הארץ, ושממו עליה אֹיְבֵיכֶם הַיֹשבים בה..." (ויקרא כו, לב) – וגם הנאמר לעיל בדברים כ"ט פסוק כ"ב (גפרית ומלח.... לא תזרע ולא תצמיח..) אין איש היכול לעמוד כאן ליד עין אל מלחה השוממה (=מדרום לקרית שמונה), ולומר כי הנבואה לא התקיימה... ארץ ישראל יושבת עטויית שק ואפר. רובצת עליה קללה... סדום ועמורה…

הקללה שהיא נבואה אומרת לנו שהארץ שמורה לנו גם כשאנו בגלות. כי אלו שנמצאים בה בזמן גלותנו לא יראו ברכה בעמלם בארץ. האין זו הבטחת גאולה לנו? ראו כיצד ארץ ישראל פורחת היום כאשר אנו שבים אליה....

שבת שלום!

[1] הרב שמשון בן רפאל הירש (1808-1888) מאבותיה של הנאו-אורתודוקסיה בגרמניה במאה ה-19 ראו בויקיפדיהhttps://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A9%22%D7%A8_%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%A9

[2] ראה יהושע פרק ט' (ומתוך ויקיפדיה: הגבעונים מופיעים לראשונה בספר יהושע, פרק ט'. יושבי גבעון שמעו על כיבושי יריחו והעי והחליטו לכרות ברית עם בני ישראל. הם נקטו בעורמה והתחפשו כדי להיראות כאילו באו מארץ רחוקה, ואכן, בכך הצליחו להתגבר על חשדם של בני ישראל, שהסכימו לכרות איתם ברית. לאחר שלושה ימים הבינו בני ישראל כי למעשה מדובר בתושבי המקום: "קרובים הם אליו ובקרבו הם יושבים", אך מאחר שכרתו עימם ברית, לא יכלו להכות אותם. נשיאי בני ישראל החליטו להשאיר אותם בחיים במעמד של עבדים, "חוטבי עצים ושואבי מים לכל העדה".

[3] הרב חיים נבון נולד ב-25 ביוני 1973 ברמת גן הוא רבהּ של קהילת השמשוני במודיעין, סופר ופובליציסט בספרו "פרשות" מבט חדש על פרשות השבוע, בהוצאת מעליות, ספרי מעליותא, מעלה אדומים תשס"ה

[4] הרב (יעקב צבי מֶקְלֶנְבּוּרג (מעקלענבורג) ; תקמ"ה) – תרכ"ה; 1785 – 1865) היה מרבני גרמניה מאה ה-19, ולחם ברפורמה שהתפשטה בקהילות היהודיות בגרמניה. התפרסם בחיבורו על התורה: הכתב והקבלה

[5] http://www.929.org.il/page/182/post/5366

[6] הרב יואל בן נון מלמד ומפרש תנך

#פרשתשבוע #סבאישראל