דברים לפרשת השבוע - כי תבוא תשע"ה

דבר תורה לפרשת כי תבוא תשע"ה (פרשה שביעית - בספר דברים)

תקציר הפרשה (מתוך אתר גלים מבית סנונית):

בתחילת הפרשה מוצגות שתי מצוות הנוהגות רק בארץ: הבאת ראשית פרי האדמה לכהן, ומעשר מן היבול הניתן – בשנים מסוימות ללוויים, לגר ליתום ולאלמנה. עם סיום לימוד חוקי התורה, מצווה משה את העם, שכאשר יכנס לארץ, יכתבו את הדברים על אבנים גדולות מסוידות, ויבנו מהן מזבח לה'. משה מתאר לעם כיצד יתקיים מעמד הברכה והקללה בהר גריזים והר עיבל: מי יעמוד בכל צד ומהן הקללות והברכות אותן יאמרו. הפרשה מסתיימת בסיכומו של משה את מאורעות אשר עברו על העם: עזרת ה' שקיבל העם בכל שלב, והמחויבות של העם לשמור את המצוות.

פרשת כי תבוא מוכרת בשל הברכות והקללות הנזכרות בה והתופסות חלק ניכר ומשמעותי ממנה. אני, אבל, רוצה להתמקד בנושאים אחרים.

השיחה השבועית של ד"ר מיכה גודמן והרב בני לאו באתר[1] 929 מתמקדת במקרא ביכורים. אלו הם הפסוקים אותם מכתיבה התורה לאמר בזמן שאדם מביא ביכורים משבעת המינים לכוהנים בירושלים מידי שנה. דברים פרק כ"ו "א וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. ב וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. ג וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. ד וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ; וְהִנִּיחוֹ--לִפְנֵי, מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. ה וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. ו וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה. ז וַנִּצְעַק, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ. ח וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה, מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים. ט וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. י וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, יְהוָה; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. יא וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּלְבֵיתֶךָ: אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ. "

מיכה גודמן עומד על נקודה מעניינת. ההיסטוריה, אותה מקריא מביא הביכורים, (פסוקים ה'-ט') מדלגת על תקופה משמעותית בחיי האומה. התקופה בה האבות חיו בארץ ישראל - בין ההליכה מאור כשדים (מסופוטמיה) לבין הגלות למצרים. הסיבה לכך, בעיניו, היא שהתורה רוצה להדגיש לנו שאנחנו "עלינו" לארץ. אנחנו לא הבעלים עליה. היא ניתנה לנו לנחלה אבל אסור לנו לנהוג בה מנהג אדונים. מנהג אדונים עלול להביא אותנו למצב של "עבד כי ימלוך" (ודיברנו על כך בפרשות קודמות). למצב בו נזלזל ונרדה בשאר התושבים. היא רוצה להשריש בנו את החמלה, החסד, האנושיות, כלפי כל מי שנמצא כאן ושלא נאבד צלם אנוש בהיותנו אדונים. מיכה גודמן גם מציין שבזמן שיבת ציון האחרונה (1882 ואילך) הטיפול בהיסטוריה הפוך. בן גוריון ודורו עשו הכל להשכיח את הגלות ולזכור רק את תקופת הריבונות בארץ. הלימודים התעכבו על תקופת המלכים, המרד ביוונים (חנוכה), מרד בר-כוכבא, וקפיצה ישירה לשיבת ציון. למה? הקשיבו לשיחה בלינק שלמטה, בכוונה בדיוק הפוכה ממה שמכוון אליו משה בנאומו לעם לפני הכניסה לארץ.

הרב שלמה ריסקין[2] מדגיש כמה נקודות הקשורות למקרא הביכורים ואני בחרתי שתיים מהן. האחת היא שמקרא ביכורים נאמר כולו בלשון יחיד ולא בכדי נבחר הקטע הזה במלואו להיכלל בהגדה של פסח תחת הכותרת "בכל דוד ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" בדרך זו אנו זוכרים תמיד שהיינו גרים וחייבים להתנהג לגרים כפי שהיינו אנחנו רוצים שיתייחסו אלינו (והזכרתי בעבר את המאמר בפרקי אבות: "מה ששנוא עליך על תעשה לחברך"). והנקודה השניה קשורה למחלוקת חכמים בגמרא כיצד גר מתפלל וכיצד הוא אומר את מקרא ביכורים. האם בתפילה הוא אומר "אלוקינו ואלוקי אבותינו"? או שהוא אומר "אלוקי אבות ישראל"? האם במקרא ביכורים הוא אומר במקרא ביכורים " כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ " או שאינו אומר כלל את מקרא ביכורים כי הוריו לא היו יהודים? להלכה נפסק על ידי הרמב"ם שגר מביא וקורא מקרא ביכורים וגם מתפלל כפי שמי שנולד יהודי מתפלל. המשנה בירושלמי מנמקת את הפסיקה הזו בשם רבי יהודה (תנא בתקופת המשנה) "תני בשם רבי יהודה, גר עצמו מביא וקורא. מה טעם? "כי אב המון גוים נתתיך" (בראשית י"ז פסןק ה') – שהרי אברהם במעמד ברית בין הבתרים מתבשר על ידי הבורא "לשעבר היית אב לאדם, ועכשיו מכאן ואילך אתה אב לכל הגוים". אומר הרב ריסקין: "אברהם הוא אפוא אביהם (המטפורי) של כל באי עולם המתכנסים תחת כנפי השכינה, כל גר הוא, בנשמתו, ממשפחת אברהם". שוב אנו רואים את המשקל הגדול של דרך ארץ. כתנאי להיותנו יהודים עלינו להיות בני אדם. ואת נושא הגיור בארץ היום כבר הזכרתי?!....

ועוד שני נושאים קצרים שוב מפרויקט התנ"ך 929.

האחד בנושא ראש השנה המתקרב שבו אנו מברכים "שנהיה לראש ולא לזנב" שזו ברכה הלקוחה מהברכות שבפרשתנו כי תבוא. מתיה קם[3] כותבת על הנושא באריכות ואני רק מביא מדבריה את שאלתה ואת תשובת חז"ל במדרש תנחומא. השאלה: " על פניו נראה, שיש ייתור בברכה זו, שהרי מי שיהיה לראש ממילא לא יהיה לזנב." ותשובת חז"ל: " שהברכה מכוונת פנימה, לאיכות ההנהגה בישראל: "שלא יהיו בכם שופטים כַּחָשים ותהיו כולכם ראשים לתורה " כמה אנו זקוקים שברכה זו תתגשם בנו.

השני מדברי פרו

הדברים השבוע מוקדשים לזכרו ולעילוי נשמתו של אייל ברמי שנפטר ביום שני בלילה – יהי זכרו ברוך ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים. תנחומינו לגלי והילדים ושאר בני המשפחה.

שבת שלום!

[1] סיכום שבועי לפרקים כ"ג עד כ"ז בספר דברים http://www.929.org.il/page/1036

[2] הרב שלמה ריסקין רב העיר אפרת וראש מוסדות אור תורה בספרו אור תורה על מורשה, היסטוריה וברית בספר דברים. בהוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד תל אביב 2013 (ממליץ לקרוא בספרו את המאמרים השלמים בנושא בעמודים 206-211)

[3] מתיה קם עוסקת בפיתוח בתנך ובלימודו – המאמר המלא: http://www.929.org.il/page/181/post/5392

#פרשתשבוע #סבאישראל