דברים לשבת חול המועד סוכות ולפרשת וזאת הברכה תשעו

חברים,

אני מתנצל מראש על אריכות הדברים. בגלל סוכות ובגלל החלטות חז"ל על סדר הקריאה בתורה אני שולח שני קטעים שונים. אחד לשבת סוכות והשני, כרגיל, לפרשת השבוע. שלא כרגיל, פרשת השבוע לא נקראת בשבת אלא בשמחת תורה.

דבר תורה לשבת סוכות תשע"ו

השבת נקטע רצף הפרשות שבהן אנו קוראים הקריאה בשבת זו (שבת חול המועד סוכות) היא מספר שמות (פרשת כי תשא) פרק ל"ג פסוק י"ב ועד פרק ל"ד פסוק כ"ו, ולא מספר דברים.

מיד אחרי השבת ביום ראשון חל יום מיוחד שנקרא הושענא רבה והוא למעשה היום האחרון של חג הסוכות (זה אינו יום שבתון אלא יום ככל שאר ימי חול המועד).

ביום שני חל החג האחרון של שלשת הרגלים הנקרא בשמות "שמיני עצרת" ו"שמחת תורה" (והוא יום שבתון) ובו נסיים את פרשות השבוע ונקרא את פרשת וזאת הברכה שהיא הפרשה האחרונה בחמשת חומשי תורה.

בליל הושענא רבה (מוצאי שבת) יש רבים המקדישים אותו ללימוד בספרי הקודש של היהדות. כמעט כולם נוהגים לקרוא בו את כל חמשת חומשי תורה – בדרך כלל בדילוגים כלומר תחילה וסיום של כל פרשה - וזה לכבוד העובדה שלמחרת, בשמיני עצרת/שמחת תורה, נקרא את הפרשה האחרונה בספר דברים ונסיים את התורה כמדי שנה.

על פי הקבלה יום הושענא רבה הוא היום האחרון לקביעת גזר דיננו וזו סיבה נוספת לכך שרבים מקדישים את הלילה ללימוד.

כמה מילים על סוכות.

חג הסוכות הוא חג שבו התורה מורה לנו לשמוח, ולא פעם אחת כי אם שלש פעמים. אנחנו מתבקשים להרבות בשמחה על אף ש"נגזר" עלינו לצאת מהבית המוכר והמגן ולחיות במבנה ארעי. בעולם החקלאי אכן השמחה בסוכות טבעית. תמה העבודה בשדות, היבול נאסף ונערם, אנו שמחים במעשה ידינו, יש שפע של יבול ואנו שמחים במנוחה בחיק המשפחה. אז למה יוצאים לסוכה? אחד ההסברים אומר שהיציאה למבנה ארעי החשוף למזג האוויר, לרוחות, לקור או לחום, לגשם או לשרב, נועדה להדגיש לנו שמה שאספנו אחרי היגיעה הרבה בעבודה החקלאית עדיין תלוי בברכת השם. ברצותו ירדו משקעים בזמן ולא יהיו מזיקים ואז היבול יהיה בשפע. אולם, ייתכן גם שמזלינו יורע ולא יהיו משקעים ואולי אף יהיו אסונות טבע שישמידו את כל היבול. ההבנה הזו תעזור לנו לחלוק את השפע עם כל הנזקקים כדי שכולם יוכלו לשמוח.

השנה אנחנו חוגגים סוכות אחרי שנת שמיטה. בשנה זו היבול אינו רב כי השדות לא עובדו (אלא רק שומרו) וגם היבול שהיה, היה מותר לכולם[1] מצוות השמחה בחג זה יותר שוויונית. בשנה כזו האחדות מורגשת ביתר שאת כי לכולם יש חלק ביבול. אכן, אחד המאפיינים הבולטים של סוכות הוא הדרישה לאחדות בעם. רואים זאת גם בארבעת המינים המסמלים את כל רובדי העם [אנשי מעשה המסומלים על ידי ההדס (יש בו ריח ואין בו טעם), אנשי רוח ותורה שאינם בעלי מעשים טובים המסומלים על ידי הלולב (כפת תמרים שיש בהם טעם ואין בהם ריח), אנשי תורה ומעשים טובים (המסומלים על ידי האתרוג שיש בו טעם וריח) ואנשים שאין בהם לא רוח ולא מעשה (ומסומלים על ידי הערבה שאין לה לא טעם ולא ריח)].

בשבת, שהיא כאמור שבת חול המועד סוכות, נקרא, בנוסף על הקריאה המיוחדת לשבת סוכות גם את מגילת קהלת, שהיא אחת מחמש המגילות[2] שבתנ"ך ועליה מצאתי דברים מעניינים שריכז הרב בני לאו בספרו אתנחתא חלק ב' על ספרי "במדבר" ו"דברים" ועל החגים. הדברים הללו מוסיפים נדבך נוסף על האמור לעיל.

מי שקורא את קהלת יוצא מבולבל ונבוך. זו מגילה כמעט דיכאונית האומרת שהכול הבל ומה שהיה הוא שיהיה. תמוה למה קוראים אותה דווקא בחג הכי שמח. הרב בני לאו מצטט פסוק אחד מקהלת ועליו בונה את הסברו (שאני מקצרו באכזריות מטעמים מובנים): "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש"

לכאורה זו שאלה רטורית אבל אם קוראים פסוק זה כך: מה יתרון לאדם בכל עמלו? זו שאלה. והתשובה היא: שיעמול תחת השמש! פירוש: אם קוראים את המלה תחת במשמעות של תחליף כלומר שיעמול במקום השמש, ויודעים שהשמש היא אם כל חי כפי שנאמר במלאכי פרק ג' פסוק כ'[3], אזי מהי העצה היעוצה לאדם בקהלת כדי שתהיה משמעות לחייו? עבוד כדי לעזור לאחרים, להביא להם מזור ומרפא(במקום השמש), למצוא להם עבודה, לתמוך בהם ולא להזניח אותם. מי שמקדיש זמן לאחרים, ובמיוחד לנזקקים למיניהם, הוא זה שיש משמעות לחייו. ואז הוא יכול לשמוח כי זו שמחת כולם.

מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון ושבת שלום!

[1] בשנת שמיטה צריכים בעלי השדות להפקיר אותם ולכל אחד מותר לקטוף פירות ולאכול כפי צרכיו. אסור לאגור כמויות ולסחור בפירות ובירקות

[2] שיר השירים (בשבת שבפסח), רות (בשבועות), איכה (בתשעה באב), קהלת (בשבת סוכות), אסתר (בפורים)

[3] וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק

דבר תורה לפרשת וזאת הברכה תשע"ו (פרשה אחת עשר, אחרונה, בספר דברים)

תקציר הפרשה (מתוך אתר גלים מבית סנונית):

ממש בטרם ימות מברך משה את כל אחד ואחד משבטי ישראל, כמו שעשה יעקב בשעתו לפני מותו. משה מזכיר בברכותיו את יחודו של כל שבט ומברך את נחלתם וחלקם. ככלותו לברך עולה משה להר נבו ומשקיף על הארץ הפרושה למרגלותיו, אל ארץ הגלעד, הים והנגב. שם, על ההר, מת משה, בגיל מאה ועשרים, ונקבר בגיא בארץ מואב, אך מקום קבורתו המדויק לא נודע. בני ישראל ביכו את מותו של משה במשך שלושים יום. ויהושע, הוסמך ליורשו. ואף כי מתואר כי יהושע היה מלא רוח חכמה שהאציל עליו משה, בכל זאת מוסכם כי לא קם עוד בישראל נביא כמשה. תמו חמשת חומשי התורה, חָזָק חָזָק וְנִתְחַזֵּק. להתראות שוב בפרשת בראשית…

את פרשת וזאת הברכה איננו קוראים בשבת. אנו נקרא אותה ביום האחרון של סוכות בחג שמיני עצרת הנקרא גם חג שמחת תורה. השנה זה יהיה ביום שני כ"ב בתשרי תשע"ו (5 באוקטובר 2015) בחג זה נקרא הפרשה האחרונה בספר דברים ונסיים את חמשת חומשי תורה כמדי שנה.

אחד הפסוקים המפורסמים בפרשה הפסוק הרביעי בתחילת הפרשה: פרק ל"ג, פסוק ד' תּוֹרָה צִוָּה-לָנוּ, מֹשֶׁה: מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב.

אני רוצה לשלב בדברי לפרשת השבוע דברים שנאמרו על פסוק זה על ידי שלום רוזנברג[1], על ידי הרב בני לאו[2] ועל ידי רבי יעקב קמינצקי[3] ז"ל. הרעיונות שאני מעבד מדבריהם אומרים:

1. התורה היא של קהילת יעקב כלומר שייכת לכל העם, לא בכדי זהו הפסוק הראשון שנהגו ללמד ילד קטן מיד כשהתחיל לדבר. התורה שייכת לו. היא לא ניתנה לקבוצה סגורה של חכמים שישמשו תווך בינינו לבינה. היא שלנו של כולנו.

2. התורה ניתנה לנו בירושה. אין זה אומר, כפי שניסו רבים, שיש לגנוז אותה ולשמרה מכל משמר ומרוחות סוערות ומחדשנות. היא מורשה (בזמן הווה) כלומר, צריכה להיות פתוחה ושימושית לחיי היום יום שלנו וצריך לעסוק בה. מיזם 929 שקורא לכולנו לקרוא בתנ"ך, לראות אותו בעיניים עכשוויות, ולחדש בו לחיינו כאן ועכשיו אכן נתקל בניסיונות השתקה. באמירות שרק הפירוש המסורתי תקף ובניסיונות לנכס אותו לקבוצה סגורה. ועל כך אנו שוב אומרים "מורשה קהלת יעקב".

3. תורה ציווה לנו משה – שנחבר אנחנו בין קודש לחול. שנקדש על פיה את חיינו ואת מעשינו. שנחבר באמצעותה בין שמים וארץ ובין רוחניות לגשמיות. היהדות אומרת "תורה ציווה לנו מורשה קהלת יעקב" איננו זקוקים לתיווך בין שמים לארץ. אנחנו הבעלים. אין כת סגורה וסודית שהיא בעלת הסודות של הדת והיא משחררת פירורים לפי רצונה. התורה היא של כולם. והיא מקיפה את כל חיינו. היא המחברת בין שמים וארץ בין רוח ובשר.

שבת שלום!

[1] בספרו "בעקבות הזמן היהודי, הפילוסופיה של לוח השנה" עמודים 123-126

[2] בספרו " אתנחתא קריאות בפרשת השבוע במדבר, דברים, חגים. עמודים 509-511

[3] בעל ספר "אמת ליעקב" מתוך פירושו לפרשת וזאת הברכה

#פרשתשבוע #סבאישראל