דברים לפרשת השבוע - לך לך תשע"ו

חברים,

הפעם קצר כי אני מטייל בניו אינגלנד לכבוד השלכת.

דבר תורה לפרשת לך לך תשע"ו (פרשה שלישית בספר בראשית)

תקציר הפרשה (מתוך אתר גלים מבית סנונית):

"לך־לך מארצך ומולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך." כך פונה ה' לאַבְרָם, ואברם קם, עוזב הכול והולך. לאן? לכנען, אל ארץ לא נודעת. אולם די מהר לאחר שהגיע אברם לארץ, הוא נאלץ לרדת למצרים מפני הרעב השורר בכנען. כשהגיעו שָׂרַי ואברם למצרים, נחטפה שָׂרַי והובאה לבית פרעה (שחשב שהיא אחות אברם). לאחר שה' מעניש את פרעה בנְגָעים ובמחלות, מחזיר פרעה את שרי לאברם. בדרכם חזרה ממצרים לארץ כנען נפרדו אברם ולוט, אחיינו, זה מזה. אך כשפורצת מלחמה בין מלכֵי אֲרַם נַהֲרַיִם למלכי כִּכַּר הירדן, יוצא אברם להצלת אחיינו לוט, שנפל בשבי . לאחר מכן כורת ה' עם אברם את בְּרִית בין הַבְּתָרִים. בברית הזאת מבטיח אלוהים לאברם את הארץ, מנהר מצרים עד נהר פְּרָת. שָׂרַי, למרבה הצער, לא מצליחה ללדת, ומבקשת מִשִּׁפְחָתָהּ, הָגָר, ללדת בן לאברם. הגר הרה לאברם, ושרי מקנאה בה ומענָה אותה. הגר בורחת מפני שרה, ויולדת את בנה ישמעאל. בסוף הפרשה נגלה ה' לאברם, ואומר לו כי שמו ישתנה מאברם לאברהם: "כי אב המון גויים נתתיך." שמה של שָׂרַי הופך לשָׂרָה.

בפרשת לך לך אנו מתוודעים לאברהם - הראשון לאבות האומה. בהקשר לדמותו של אברהם אני רוצה לציין שני דברים.

האחד – אברהם, כפי שנראה בהמשך, אכן הראשון להכיר את בורא העולם ולהאמין בו. אולם, הוא גם הראשון המרשה לעצמו להתווכח עם הקב"ה. זו תכונה מיוחדת של אמונה. הבנה שיש בורא לעולם, אשר העניק לנו עם בריאתו מערכת ענפה של חוקים ומוסר, ובצידה של הבנה זו העוז שלא לקבל דברים כפשוטם ולהיות מוכן להתווכח ולהתעקש על כך שצדק גם צריך להראות ולא רק להיעשות. אנו נראה זאת בפרשה הבאה כאשר אברהם מתווכח עם ה' על ההחלטה של ה' להשמיד את סדום ועמורה כי חטאתם עלתה למעלה ראש.

ולמה אני מזכיר תכונה זו, כי לפי מה שראינו בפרשה הקודמת - פרשת נח, נח לא התווכח עם הקב"ה על השמדת העולם ולא ראינו שעשה מעשה או למנוע את הגזרה או לגרום לאנשים לחזור בתשובה ולמנוע את המבול. דגם זה של מנהיגות כמו של אברהם, נראה לי שהוא הרצוי עלינו והוא אכן מאפיין גם את משה רבנו.

השני – אנו קוראים בפרשה[1] שאברהם קורא לשרה אשתו, לעשות עמו קנוניה ולאמר שהיא אחותו ולא אשתו, כדי שחיי שניהם יינצלו במצרים, אליה ירדו מפני הרעב. מפרשים רבים מנסים להתפתל ולהסביר שאברהם לא חטא בירידתו מהארץ בגלל הרעב וגם לא חטא בקנוניה שעשה עם שרה אשתו. הרש"ר הירש [2] הולך בדרך שונה לגמרי ואומר לנו דבר פשוט. אכן יש מקרים בהם אבות האומה ומוריה טעו וחטאו. מדוע התורה משאירה לנו לקרוא סיפורים אלו ולא מיפה את המציאות? כי תורתנו היא תורת חיים. לו האנשים שאנחנו צריכים ללמוד מהם ולחיות לאורם, היו צדיקים תמימים בלי שמץ של עברה, לא היינו לומדים מהם. היינו אומרים לעצמינו: "בסדר הם יכולים כי הם כמו מלאכים אבל אנחנו לא במדרגה שלהם ולכן איננו יכולים לחיות כמותם", ומכאן נתיר לעצמנו לעבור על משפטי וחוקי התורה והמוסר שנגזר מהם להתנהגותנו. לא!, אומרת התורה, אנחנו מספרים לכם על אנשים כמוכם. אנשים שיכולים להיכשל ולטעות. גם אתם כאלו. למדו מהם איך לשאוף להתעלות ולהיות בני אדם טובים יותר ויהודים שלמים יותר..

שבת שלום!

[1] "יב,יא וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה; וַיֹּאמֶר, אֶל-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי, כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ. יב,יב וְהָיָה, כִּי-יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים, וְאָמְרוּ, אִשְׁתּוֹ זֹאת; וְהָרְגוּ אֹתִי, וְאֹתָךְ יְחַיּוּ. יב,יג אִמְרִי-נָא, אֲחֹתִי אָתְּ--לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ."

[2] הרב שמשון בן רפאל הירש (רש"ר הירש, בגרמנית: Samson Raphael Hirsch; כ"ד בסיוון ה'תקס"ח, 20 ביוני 1808 – כ"ז בטבת ה'תרמ"ט, 31 בדצמבר 1888

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A9%22%D7%A8_%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%A9

#פרשתשבוע #סבאישראל