דברים לפרשת השבוע- פרשת תרומה תשע"ה

דבר תורה לפרשת תרומה תשעה (פרשה שביעית בספר שמות)

תקציר הפרשה (מתוך אתר גלים מבית סנונית):

ה' מדבר עם משה להוֹרוֹת לישראל להעניק תרומה – כל אחד כפי יכולתו – כדי להקים את המִשכָּן. במשכן יוכלו בני ישראל לעבוד את ה' ולהקריב לו קורבנות. המשכן הוא אוהל, המִטַלְטֵל עם בני ישראל במסעותיהם, ולכן הוא עשוי יריעוֹת בד. ה' נותן למשה את ההוראות כיצד לבנות את המשכן - מה יהיו החומרים, ובאילו מידות. במשכן יהיו: ארון הברית ובתוכו לוחות הברית; הכְּרוּבִים - דמויות של חיות מכוּנָפוֹת (בעלות כנפיים) המונחות על הארון; השולחן וכליו; המנורה בעלת שבעת הקָנים; יריעות המשכן העשויות בד; הפָּרוֹכֶת, שהיא כמו וילון המפריד בין הקוֹדֶש לקוֹדֶש הקוֹדָשים; המזבח שעליו מקריבים קורבנות; חצר המשכן המקיפה את המשכן.

פרשת השבוע פותחת במלים "וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי"

יש כאן סתירה לכאורה: מצד אחד אנו אומרים "מאת כל איש אשר ידבנו לבו" – כלומר הבן אדם מתנדב, ומצד שני נאמר "תקחו את תרומתי" כלומר צריך לקחת. למה צריך לקחת ממי שמתנדב? הוא הרי נותן ברצון?

כמה הסברים לדבר

האחד – מדובר על כמה סוגי תרומות. יש תרומה שהיא חובה והמיוחד שבה הוא שכולם נותנים אותו דבר – אין הבדל בין עשירים לעניים בין מיוחסים לפשוטים בתרומה הבסיסית.

התרומה הבסיסית שנועדה לתשתית המשכן אותה צריך לקחת בשווה מכולם (ממי שרוצה וגם ממי שאינו רוצה) כי אנחנו רוצים שבבסיס כולם ישתתפו ולכולם יהיה חלק בתשתית. לעומת זאת בדברים אחרים (לא רק הלחם אלא גם החמאה) ההשתתפות היא וולונטרית. כאן יש מקום ליזמה אישית ולהבדלים בין אנשים.

הסבר שני, ולטעמי עמוק יותר, אומר שבלב ליבו של כל אדם קיים הרצון לעשות טוב, להתנדב, לפעול ולהשקיע למען אחרים. דא עקא, שלפעמים קשה לנו לדחוף את היד לכיס ולהיפרד ממזומנים, במיוחד אם אנחנו לא רואים מיד את התועלת שצומחת לנו מההוצאה (כפי שמרגישים כשקונים פלאפל או גלידה ומיד נהנים ממנו/ממנה). לכן אומרת התורה: "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי". אנחנו יודעים שקשה לך להיפרד ממזומניך ולכן אנו נאלצים לקחת, אבל אנו גם יודעים שבסתר לבך אתה נדיב ובאמת לקחנו משהו שבתוך לבך רצית לתת.

פרשת תרומה, אומרת התורה, היא למעשה השיטה שלנו לחשוף את טוב לבו של עם ישראל שהם רחמנים בני רחמנים.

שבת שלום

נ"ב: בעקבות שאלות שנשאלתי הוספתי נספח בנושא הקריאה בתורה. אענה ברצון על שאלות אחרות (אם אדע להשיב).

נספח על קריאת התורה – פרשת השבוע

התורה (החלק הראשון של התנ"ך = תורה, נביאים, כתובים) מחולקת ל 5 ספרים המחולקים ל 54 פרשות ו 187 פרקים.

על פי המנהג הקיים היום מתחילים לקרוא את ספר בראשית (בפרשת "בראשית") בשבת שאחרי שמחת תורה ומסיימים לקרוא את ספר דברים (בפרשת "וזאת הברכה") בשמחת תורה. כך מדי שנה קוראים את כל חמשת חומשי התורה.

בדרך כלל קוראים כל שבת פרשה אחת מתוך פרשיות התורה. אולם, יש שבתות מסוימות בהן קוראים לא את פרשת השבוע אלא קטע אחר מהתורה. מתי זה קורא? בדרך כלל כאשר אחד מהחגים נופל של שבת (למשל כאשר ראש השנה חל בשבת קוראים בתורה לא את פרשת השבוע אלא קטע מיוחד מהתורה המתייחס לעקידת יצחק שחכמים קבעו שיש לקרוא אותו בראש השנה גם אם ראש השנה מתרחש בשבת).

בשנה עברית רגילה (שנת ירח = 12 חדשי ירח) יש 50 עד 52 שבתות. ומכיוון שיש 54 פרשיות בתורה, ובחלק מהשבתות לא קוראים את פרשת השבוע, ברור לכן שיש צורך, בשבתות מסוימות, לקרוא יותר מפרשה אחת (פרשת "נצבים" נקראת בדרך כלל עם פרשת "וילך"), כדי להספיק לקרוא את כל הפרשות במשך שנה ולא יותר.

בשנה מעוברת שבה יש 4 שבתות יותר מבשנה רגילה נקרא בשרך כלל את כל הפרשות בנפרד כל אחת בשבת אחרת

להרחבה מצורף קישור לויקיפדיה וגם העתקתי לכאן חלק.

מהי הקריאה בתורה מתוך ויקיפדיה

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94

קריאת התורה

קריאה בתורה בספר תורה ספרדי

קריאת התורה היא הקראה של פרשה מתוך ספר תורה, לפני ציבור- לפחות מניין. קריאת התורה היא אחת התקנות העתיקות ביותר ביהדות. קריאת התורה נעשית בתפילת שחרית של שבת ושל ימים טובים (קריאה של פרשה ארוכה), וכן במנחה של שבת, ומדי יום שני וחמישי בתפילת שחרית (קריאה קצרה). בנוסף נערכת קריאה בתורה במועדים מיוחדים, כגון בשחרית של ראש חודש, חנוכה ופורים, ובתעניות (בשחרית ובמנחה).

קריאת התורה נעשית מתוך ספר תורה בו כתובים הפסוקים ללא ניקוד, פיסוק וטעמי המקרא. הקורא בתורה מכונה "בעל קורא" ותפקידו לקרוא בתורה באופן מדויק, על פי הניקוד, הפיסוק וטעמי המקרא אותם הוא משנן בעל פה.

קריאה בתורה ועלייה לתורה מהוות מרכיב מרכזי בטקסי בר מצווה כיום.

תיקון קוראים. ספר שמשמש לאימון בקריאה בתורה. בספר שתי עמודות בכל דף, ובהן טקסט מנוקד וטקסט בכתב של ספר תורה, זה לצד זה.

קריאה בתורה במועדים קבועים היא תקנת חז"ל,‏[1] אם כי ישנם דעות לפיהם חיוב קריאת כמה מארבע פרשיות הוא מהתורה. בזמן שבית המקדש היה קיים נהגה מצוות הקהל, שעיקרה קריאה בתורה על ידי המלך במוצאי יום טוב ראשון של סוכות בשנה שאחרי שנת השמיטה (פעם ב־7 שנים) בבית המקדש.

על פי המסורת, התקנה הראשונית של קריאת התורה בכל שבת, שני, וחמישי, מיוחסת לנביאים בתקופת דור המדבר,‏[2] לאחר שנותרו בני ישראל שלושה ימים ללא לימוד תורה,‏[3] והקריאה במועדים את הקטע המתאים לאותו מועד מיוחסת למשה עצמו.‏[4] לעזרא הסופר מיוחסת תוספת פסוקים בכל קריאה, וכן תוספת במספר האנשים העולים לתורה.‏[5] כן מיוחסת לעזרא הנהגת טעמי המקרא ופיסוקו.

היסטוריה

איזכור של קריאת התורה בתנ"ך עצמו

אירוע ובו קריאה בתורה בפומבי מוזכר גם בתנ"ך עצמו, כפי שמסופר בספר נחמיה, פרק ח', על קריאת תורה המונית שנעשתה בתחילת ימי בית המקדש השני:

ויאספו כל העם כאיש אחד אל הרחוב אשר לפני שער המים ויאמרו לעזרא הסופר להביא את ספר תורת משה אשר צוה ה' את ישראל. ויביא עזרא הכהן את התורה לפני הקהל, מאיש ועד אשה וכל מבין, לשמוע ביום אחד לחדש השביעי. ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים מן האור עד מחצית היום נגד האנשים והנשים והמבינים. ואזני כל העם אל ספר התורה...

על פי התיאור בנחמיה, קריאה פומבית זו הייתה למטרת לימוד המון העם את חוקי התורה והמצוות, ובעקבותיה נערכו שינויים בנושאים שונים.

איזכור במקורות חיצוניים

אזכור לקריאת התורה מופיע בכתבי יוספוס פלביוס, ופילון האלכסנדרוני, שניהם מהמאה הראשונה לספירה (סוף ימי בית שני). גם מחברים רומאים אחרים בני התקופה מוסרים כי היהודים עוסקים בבתי הכנסת בקריאה בתורה ובלמידת חוקיה, אף שתפילת הציבור עדיין אינה מוזכרת בוודאות. על פי זה נראה שהנהגת קריאת התורה מוקדמת לתפילה בציבור.

פעם בכמה זמן מסיימים את התורה?

הקריאה בתורה נהגה בשבתות, וכן בימים שני וחמישי, כאשר קראו חלק קצר מתחילת הפרשה של אותה שבוע. בימי התלמוד נמסר לנו על שני מנהגים מקבילים: בארץ ישראל היו מסיימים את התורה אחת לשלוש שנים (או אחת לשלוש וחצי שנים), ואילו בבבל היו מסיימים אותה אחת לשנה, בשמחת תורה. לפיכך, הפרשיות שקראו כל שבת בארץ ישראל היו קצרות יותר. ככל הנראה מנהג בבל התקבל בארץ ישראל במאה ה-13 בעקבות עולים שעלו לארץ ישראל באותה תקופה.‏[6]

Israel Zvi Primor - ישראל צבי פרימור

#סבאישראל #ביתכנסת #תפילה #פרשתשבוע