דברים לפרשת השבוע - תצווה תשעה

תקציר הפרשה (מתוך אתר גלים מבית סנונית):

בפרשה זו נמשכות ההנחיות לגבי המשכן, התפקידים, והלבוש של אהרון ובניו הכוהנים, המְשַמְשים במשכן. על הכוהנים להדליק את נר התמיד בכל יום, באוהל מועד. כך גם מפורטים בגדי הכוהנים: אהרון הכהן הגדול ילבש אֵפוֹד ועליו החוֹשֶן. על החושן יש אבנים, ועליהן שמות שנים-עשר שבטי ישראל.

עוד פרטֵי לְבוּש שילבש אהרון, הם: מעיל אֵפוֹד, כּוּתוֹנֶת תשבץ, מִצְנֶפֶת, ועליה ציץ זהב. גם בניו ילבשו כּוּתָנוֹת, אַבְנֵטִים ומִגְבָּעוֹת. הפרשה מתארת את טקס המילואים - הטקס בו מקדישים את אהרון ובניו לתפקידם במשכן. בסוף הפרשה מתואר הציווּי לבנות מזבח קְטוֹרֶת, שיוּנַח לפני הפָּרוֹכֶת שעל ארון העֵדוּת.

הפרשה מתחילה במצווה מיוחדת שלשון הציווי שבה מעיד עליה שנקבעה לדורות: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד ". חכמינו מדגישים שמצווה זו חלה גם אחרי שבית המקדש נחרב והיא מיושמת היום בכל בית בהדלקת נרות שבת. עוד מדגישים חכמים שזה למען שלום בית. מה הקשר בין האור לבין שלום בית?

הרעיון, נראה לי, קשור לשקיפות (שמככבת לארונה בכל מקום ולא רק במערכת הבחירות) כאשר הכל גלוי וידוע לכולם הסיכוי לתקלות, לחוסר הבנה, לטעויות, לנפילה ולהתנגשות קטן הרבה יותר מאשר בחושך או כשאין בהירות מה שיך למה, מי עומד היכן וכד'. שבת מיוחדת בכך שהיא מפגישה את בני המשפחה והחברים לזמן איכות. ברור שכאשר אין תאורה מספקת יכולים להיתקל אחד בשני ולהגיע למריבות וסכסוכים. כך במובן הפיזי האמיתי ולכן אחד משני נרות שבת תפקידו פשוט להאיר. אבל במובן הסימבולי (וזה הנר השני) חשוב להאיר התנהגויות, מחשבות, פעילויות. כאשר הללו מוארים וכשאנחנו דורשים זאת גם מעצמינו (ולא רק מאחרים כפי שיש לעיתים נטייה במקומותינו) אז גם האמון בינינו פורח וקל לנו לחיות בזוג, במשפחה, בקהילה ובמדינה.

וזו המצווה לדורות: תהיו גלויים וברורים כפי שאתם רוצים שאחרים יהיו. הכנות הזו תביא איתה את ההרמוניה בין הפרטים לבין הכלל.

ורעיון אחר מהפרשה: התורה מתארת את החשן והאפוד שצריך הכהן הגדול לענוד. כאן יש הגדרה מדויקת מה ייחרט על שתי אבני החושן המונחות על כתפי אהרן (הכהן הגדול)

ְולָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית כְּתוֹלְדֹתָם.

חז"ל מתעכבים על המילה כתולדתם ולמדים מכאן שזו הוראה לכתוב את השמות כפי שנקראו בני יעקב בלידתם ולא בשמם הציבורי השבטי כלומר ראובן ולא ראובני או בני ראובן, שמעון ולא שמעוני וכן הלאה. הסיבה לדברי חז"ל היא כפולה: האחת שהכהן הגדול יזכור תמיד שהוא מטפל באנשים ולא בציבור. שיזכור תמיד שיש פנים וגוף מאחורי השם וכל אחד עם יתרונותיו וחסרונותיו עם שמחותיו ומצוקותיו ויתייחס אליו בהתאם (כמה חסר לנו שהמנהיגים שלנו ייספרו אותנו ולא יתייחסו אלינו רק כאוסף של קולות בקלפי שאפשר לשכוח מהם אחרי הבחירות).

השניה שכל אחד מאיתנו יזכור שהוא אדם עצמאי הנושא באחריות לפעולותיו. שלא נחשוב "אני חלק מציבור ומעשי הרעים ייבלעו בכלל מעשי הציבור" אלא נבין שאנחנו נושאים באחריות למעשינו. זה שיש נוספים שעשו טוב לא יכפר עלינו וזה שיש אחרים שעשו רע עוד לפנינו לא ימעיט מאחריותנו (זה שגם אחרים גנבו לא פוטר אותנו מאחריות, זה שיש אחרים שחרו מתקציבם לא מטהר את ערימת השרצים שלנו....) – וזה קשור בעיני גם לשקיפות שהזכרתי למעלה...

ועוד נקודה מעניינת שרש"י עומד עליה: כתולדותם - כסדר שנולדו ראובן שמעון לוי יהודה דן נפתלי, על האחת, ועל השניה גד אשר יששכר זבולן יוסף בנימין מלא, שכן הוא כתוב במקום תולדתו, עשרים וחמש אותיות בכל אחת ואחת.

שבת שלום

#פרשתשבוע #סבאישראל