דברים לפרשות השבוע ויקהל פקודי תשעה. הפרשות האחרונות בספר שמות.

תקציר הפרשות (מתוך אתר גלים מבית סנונית):

ויקהל: כל ההוראות שניתנו בפרשות הקודמות מתמלאות בפרשה זו - מלאכת בניית המשכן יוצאת לדרך. בוני המשכן הם בצלאל בן אורי, אהליאב, וכל מי שנתן לו ה' חכמה לעשות את מלאכת המשכן. בפרשה מתוֹארים (בשינויים קלים): עשיית המשכן והאוהל, הקרשים, הפָּרוֹכֶת והמסך, הארון והכַּפּוֹרֶת, השולחן והמנורה, מזבח הקטורת, מזבח העולָה, הכיור וכַּנוֹ וחצר המשכן. גם מצוות השבת מוזכרת בפתיחת הפרשה.

פקודי: פרשה זו מסיימת את נושא בניית המשכן. מפורטים בה החומרים ששימשו למלאכת המשכן וכליו, ומתוֹארת עשיית בגדי הכוהנים. בסוֹפה של המלאכה מובאים כל כלי המשכן אל משה. משה מְאַשר את המלאכה שנעשתה לפי מצוות ה', ומברך את העושים בה. המשכן הוּקם באחד לחודש הראשון (א' בניסן), בשנה השנייה לְצאת בני ישראל ממצרים. לאחר שהוקם המשכן מְכַסֶה הענן את אוהל מועד, ומסמל בכך את שכינת ה' במשכן. וכך הוא הסימן לבני ישראל: כאשר שורֶה עמוד הענן על המשכן ביום, או שורה עליו עמוד האש בלילה, חונים בני ישראל במקום. כאשר עולה הענן מעל המשכן - "יִסעוּ בני ישראל בכל מַסְעֵיהָם".

אני רוצה לשוחח על 3 נושאים בפרשות אלו החותמות את ספר שמות – ספר העבדות והיציאה ממנה לחירות ותחילת התגבשותינו כעם.

אחד – מה עושים כשיש התנגשות בין ערכים?[1]

בתחילת פרשת ויקהל בתוך בנית המשכן מוזכרת מצוות השבת. חכמים למדו מכאן לימוד חשוב מאד והוא שאין המטרה מקדשת את האמצעים. יכולנו לחשוב שאם אנחנו כבר בתנופת בנית המשכן, אנחנו נמשיך רצוף עד לסיומו. חבל לעצור כל פעם ולהתחיל מחדש, להפסיד זמן, לפגוע במיומנות. מתחילים גומרים. השבת תחכה. מלמדים אותנו חכמים שיש ערך חשוב יותר. השבת. המנוחה של העובדים חשובה וניתנה לכולם עם בריאת העולם. המטרה אינה מקדשת את האמצעים. גם אם זו מטרה חשובה כמו משכן שנועד להיות משכן לה' בתוכינו.

אז מה? שומרים את השבת בכל מחיר? לא ולא אומרים חכמינו, ערך החיים גובר. אם יש פיקוח נפש מצווה לחלל את השבת כדי להציל נפש (לא אפשר, מצווה!). מה אנו לומדים? שיש לבחון כל מקרה לגופו וכשיש התנגשות בין ערכים צריך לשקול היטב לפי נסיבות הזמן והמקום איך לפעול. התורה היא תורת חיים ולאור זאת עלינו לשקול כל פעם כיצד לפעול.

שניים – למה מתנדבים ולמה מתנדבים פחות ומה אפשר ללמוד ממסורת המקרא.[2]

ציטוט מתחילת הפרשה על נושא תרומות הנדבה: " וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת יְהֹוָה לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ:" ציטוט מחטא העגל לאחר שאהרן מבקש מהעם תרומות לבנית העגל: " וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן"

חכמים מסתכלים על הפסוקים ורואים התלהבות. זהו עם מתלהב. מתלהב בכל הזדמנות. אבל חכמים רואים גם את הדקויות, את ההבדל. להתפרקות, להוללות, מתנדבים כולם. אנשים ונשים, עשירים ועניים, ואילו לטובה (בנית המשכן) מי מתנדב? כל איש אשר נשאו ליבו וכל אשר נדבה רוחו אותו – לא כולם! רק חלק מהעם.

חכמים יודעים את יצר האדם ומכירים בכך שקל הרבה יותר למצוא מתנדבים לפורקן והוללות מאשר לכובד ראש ורצינות.

מה אני למד מכאן? שחכמים מחפשים תמיד את רוח הדברים, את העומק ואינם מהססים למתוח ביקורת. אין פרות קדושות.

שלשה – האחריות של משרת ציבור.[3]

ציטוט מסוף פרשת פקודי: "כל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה בְּכֹל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ וַיְהִי | זְהַב הַתְּנוּפָה תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים כִּכָּר וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ"

המדרש מספר כי כאשר בא משה לערוך דין וחשבון של כל התרומות נעלמו ממנו השימושים של 1775 שקלי הכסף המוזכרים לעיל (כי היו מוסתרים) והוא נכנס למצוקה שיחשדו בו שמעל בכספי התרומה. ואכן על פי המדרש כבר היו אנשים שריננו על משה שהשתמש בכסף לצרכיו. התורה מגלה לנו מיד בהמשך שהכסף שימש לציפוי הווים שבראשי העמודים ומשה יכול היה להוכיח שלא מעל. שימו לב כמה זהירות יש לנקוט בכספי ציבור – השקיפות הכרחית גם למנהיג יוצא דופן כמשה ועל אחת כמה וכמה בימינו אלה....הצדק חייב להיראות לא רק להיעשות!

וסיפור קצר מהתלמוד להמחשת האמור לעיל: במסכת שבת ישנו דיון על השאלות שיישאל כל אחד מאיתנו לכשיגיע לעולם האמת. והנה הפלא ופלא, חכמים מגיעים למסקנה שהשאלה הראשונה תהיה: "נשאת ונתת באמונה?" לא האם קיימת את המצוות שבין אדם למקום אלא דווקא מצווה שבין אדם לחברו האם עשית מסחר באופן הגון וישר. מכאן הציעו רבני צהר להוסיף לתעודת הכשרות הרגילה של העסקים, גם תעודת כשרות חברתית שמעידה שבעל העסק לא עשק את עובדיו, שילם שכרם בזמן, שילם מס הכנסה ולא התחמק...

אוי כמה זה חשוב, ולוואי שנגיע לכך.

שבת שלום

[1] על פי הרב חיים נבון.

[2] על פי המדרש ועל פי ספרו של אברהם בורג

[3] על פי המדרש ואתר חב"ד

#סבאישראל #פרשתשבוע