דברים לפרשת השבוע ויקרא תשע"ה

תקציר הפרשה והספר (מתוך אתר גלים מבית סנונית):

ספר ויקרא עוסק, ברובו, בתורת הקורבנות ובכוהנים המשרתים במשכן. יש קורבנות שהם בגדר חובה, ויש שהם רְשות – לפי רצון המקריב וצרכיו. בפרשת ויקרא מדובר בסוגים אחדים של קורבנות:

· קורבן עולָה - קורבן שמביא אדם לרצונו, על פי החלטתו החופשית, מן הבקר, הצאן או העוף. הקורבן הזה נשרף כולו על המזבח ולא נוֹתָר ממנו דבר לכוהנים.

· קורבן שְלָמים – קורבן שבחלקו נשרף לגמרי על המזבח, חלק אחר שלו ניתן לכהן, וחלק נאכל על ידי מקריב הקורבן.

· קורבן חַטָאת – קורבן שמביא כל מי שחטא בשגגה, או נטְמָא, ונודע לו חטאו לאחר מכן. מטרת הקורבן היא לכפר על החטא.

· קורבן אָשָׁם - קורבן שמביאים חוטאים המתחרטים על מעשיהם, או אנשים שיש להם סָפֵק האם חטאו או לא.

אני רוצה לשוחח על 2 נושאים בפרשה - על בסיס דבריהם של הרב חיים נבון והרב דוד סתיו.

אחד – מהו הקורבן ולמה אנחנו מצפים מהמקריב?

בתחילת פרשת ויקרא כתוב" "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה--מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת-קָרְבַּנְכֶם."

הסגנון והסדר נראים תמוהים. נראה שהפסוק התכוון לאמר אדם מכם כי יקריב. למה הסדר מתהפך? נראה שהתורה רוצה לאמר לנו 2 עיקרים גדולים:

1. אם אתה מחפש כפרה על חטא שחטאת אז צריך שזה יבוא ממך מתוכך מתוך רצון אמיתי לכפרה ומתוך רצון חרטה אמיתי וקבלה שלא לחזור על החטא (ממך=מתוכך, לא משהו חיצוני להראות כאילו)

2. אם אתה מחפש כפרה אזי התשלום הוא ממך, לא ממשהו שלקחת. אנו מכירים בהיסטוריה שפושעים ושודדים גדולים חיפשו כפרה על מעשיהם בכך ששיתפו את הכומר או את הכהן בחלק מהשלל או תרמו חלק מהשלל לצדקה או למבני ציבור. התורה אומרת זו אינה כפרה אמיתית. זה משהו חיצוני. אם אתה באמת רוצה לכפר על מעשיך תתחיל בכך שהתרומה תבוא משלך, ממה שרכשת בעמל כפים ובדין.

השני נוגע למנהיגות ולמנהיגים:

בפרק ד' פסוקים כ"ב כ"ג נאמר: "אֲשֶׁר נָשִׂיא, יֶחֱטָא; וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל-מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא-תֵעָשֶׂינָה, בִּשְׁגָגָה--וְאָשֵׁם. אוֹ-הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ, אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ--וְהֵבִיא אֶת-קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים, זָכָר תָּמִים"

חכמינו למדו מהפסוק הראשון והקשרו שתי תובנות:

1. אשר נשיא יחטא. לא נאמר כאן אם נשיא יחטא. ברור לנו שנשיא הוא ככל האדם. הוא יחטא. אנחנו רק מחפשים נשיא שכאשר הוא חוטא יתנהג כראוי. וזו התובנה השנייה:

2. אשר נשיא יחטא > אשרי העם שיש לו נשיא שכאשר הוא חוטא, או נודע לו שחטא, הוא מתחרט ומביא קורבן לכפר על עצמו, להודות ששגה ולקבל על עצמו שלא לחזור על חטאו. לא נשיא או בעל כהונה ציבורית אחרת שמכחש לחטאו, מחפש תירוצים ולא באמת חוזר בו.

ובשולי הדברים פרק ה' מפסוק כ' ועד סוף הפרשה:

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: נפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּיהֹוָה וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ: אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה: וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא: אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ: ואֶת אֲשָׁמוֹ יָבִיא לַיהֹוָה אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן: וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהֹוָה וְנִסְלַח לוֹ עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ:

יש כאן אמירה מאד ברורה שכל עבירה (גם בין אדם לחברו) היא עבירה שבין אדם למקום. אבל הכפרה חייבת להיות כפולה. קודם תיישר את ההדורים עם מי שפגעת בו (תחזיר מה שגזלת, תתנצל בפומבי על שביזית אותו או כל דבר דומה) ובנוסף תביא ממך קורבן לכפר על כך שעברת על מצוות ה'.

אנו שומעים היום את כל העיתונאים והסוקרים מספרים מדוע לא היתה תחזית נכונה. למה שוב הלכנו לישון עם א' וקמנו עם ב'. כולם מאשימים את העם, את המדגם וכד' איש אינו אומר פשוט: "טעיתי", הלכתי שבי אחרי מה שרציתי שיקרה. לא, אני לא טועה. העם טעה. העם הטעה......

שבת שלום

#סבאישראל #פרשתשבוע