דברים לחג הפסח תשע"ה הבא עלינו לטובה

דבר תורה לשבת פסח ראשון תשע"ה

בשבת הבאה עלינו חל גם החג הראשון של פסח שחל תמיד בט"ו (15) בניסן.

לכן, קריאת התורה בשבת היא מיוחדת לחג הפסח ואינה ממשיכה את רצף הקריאה הרגיל של פרשות השבוע.

את הרצף הרגיל של פרשות השבוע נמשיך בשבוע הבא בשבת שחלה מיד אחרי סיום חג הפסח (היום השביעי של פסח שחל ביום שישי הבא כ"א בניסן) בכ"ב בניסן. אז נקרא את הפרשה השלישית בספר ויקרא פרשת שמיני.

אבל בינתיים כאמור בשבת הקרובה אנו קוראים מענייני הפסח ולכן חוזרים לקרוא בספר שמות פרק י"ב החל מפסוק כ"א (אמצע פרשת בא) ועד סוף הפרק בפסוק נ"א.

בקטע שבו אנחנו קוראים השבת מדריך משה את זקני ישראל בכל מצוות הפסח, הקטע ממשיך בסיפור מכת בכורות ומסתיים ביציאת מצרים. בפסוק האחרון של הקריאה אומרת התורה: "בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם".

בנוסף קוראים בתורה חלק קצר מפרשת פנחס (שבספר במדבר) כמו בכל חג ובו מתוארים הקרבנות הספציפיים שמקריבים במקדש בחג הפסח.

עוד לפני הקריאה בתורה קוראים השבת בבית הכנסת את מגילת שיר השירים שהיא אחת מחמש המגילות שנקראות בבתי הכנסת כל אחת בזמנה[1]. חכמינו אומרים שמגילה זו נקראת בחג הפסח המכונה גם חג האביב כי סיפורה מתרחש באביב.

אחרי קריאת התורה וכמו בכל שבת וחג קוראים קטע מהחלק השני בתנ"ך הנביאים שנקרא הפטרה (דברי סיום בהשאלה מספר תהילים). לכבוד חג הפסח אנחנו נקרא השבת בהפטרה בספר יהושע פרק ה' מפסוק ב' ועד סוף הפסוק הראשון בפרק ו'.

הסיבה שאנו קוראים דווקא קטע זה להפטרה של חג הפסח היא משום שבקטע זה מתוארת הפעם הראשונה שעם ישראל חוגג את הפסח בארץ ישראל (ערב כיבוש יריחו).

אחד מהתנאים לחגיגת הפסח הוא להיות נימול ומי שאינו נימול אינו יכול להשתתף בקרבן הפסח. מכיוון שבזמן ההליכה במדבר בני ישראל לא נימולו (עקב הסכנות הכרוכות בכך במדבר ובהעדר אפשרות למנוחה הנדרשת אחרי המילה) מתחיל הפרק בברית המילה ההמונית שמקיים יהושע בהולכי המדבר עם כניסתם לארץ[2].

ברית המילה היא טקס שאיננו יכולים להבין, אנחנו מקיימים אותו כחלק מהשתייכותנו לעם ישראל ובהפגנתיות אנחנו מקיימים אותו בגלוי "בעצם היום הזה" כפי שנאמר אצל אברהם. בצורה דומה יציאת מצרים כפי שמצוטטת בפסוק האחרון של קריאת התורה למעלה היא "בעצם היום הזה". שוב כי זה הדבר הנכון לעשותו ואין להירתע או לבצעו בהיחבא.

לתשומת לבנו מה שהזכרנו בשבוע בעבר שיש לפעמים צורך בהעדפה או בכיפוף עיקרון אחד מפני השני לאור הנסיבות. כאן אנו רואים דחייה של ברית המילה מפני סכנת חיים. כאמור – התורה היא תורת חיים.

שבת שלום

[1] חמש המגילות הן: שיר השירים שקוראים בשבת חול המועד פסח, רות שנקראת בשבועות, איכה שקוראים בתשעה באב, קהלת שקוראים בשבת חול המועד סוכות ואסתר שקוראים בפורים.

[2] ב בָּעֵת הַהִיא, אָמַר יְהוָה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, עֲשֵׂה לְךָ, חַרְבוֹת צֻרִים; וְשׁוּב מֹל אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שֵׁנִית. ג וַיַּעַשׂ-לוֹ יְהוֹשֻׁעַ, חַרְבוֹת צֻרִים; וַיָּמָל אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל-גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת. ד וְזֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר-מָל יְהוֹשֻׁעַ: כָּל-הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם הַזְּכָרִים כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, מֵתוּ בַמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתָם, מִמִּצְרָיִם. ה כִּי-מֻלִים הָיוּ, כָּל-הָעָם הַיֹּצְאִים; וְכָל-הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם--לֹא-מָלוּ. ו כִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה, הָלְכוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, עַד-תֹּם כָּל-הַגּוֹי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים מִמִּצְרַיִם, אֲשֶׁר לֹא-שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה: אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה, לָהֶם, לְבִלְתִּי הַרְאוֹתָם אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבוֹתָם לָתֶת לָנוּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. ז וְאֶת-בְּנֵיהֶם הֵקִים תַּחְתָּם, אֹתָם מָל יְהוֹשֻׁעַ: כִּי-עֲרֵלִים הָיוּ, כִּי לֹא-מָלוּ אוֹתָם בַּדָּרֶךְ. ח וַיְהִי כַּאֲשֶׁר-תַּמּוּ כָל-הַגּוֹי, לְהִמּוֹל; וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם בַּמַּחֲנֶה, עַד חֲיוֹתָם.

#פרשתשבוע #סבאישראל