דברים לפרשת השבוע - פרשת שמיני - תשע"ה

תקציר הפרשה והספר (מתוך אתר גלים מבית סנונית):

טקס המילואים של אהרון ובניו מסתיים ביום השמיני, עם הַקְרבת קורבנות, כאשר מברכים אהרון ומשה את כל העם, ונראה כבוד ה' אל כל העם. נדב ואביהוא, בני אהרון, מחליטים (אולי מתוך התרגשות) להקריב "אש זרה"- שה' לא ציווה אותם. על דבר זה הם נענשים, ויוצאת אש מלפני ה' השׂורפת אותם למוות.

בפרשת שמיני קובע ה' כללים לגבי בעלי חיים המוּתָרים או האסורים באכילה. למשל, בין הבהמות מותר לאכול חיות המַפריסוֹת פַּרסָה, שוסעות שֶסַע ומעלות גֵירה (למשל, פרה). מחיות המים מותר לאכול את בעלי סנפיר וקשְׂקֶשֶׁת. ומשֶרֶץ העוף את אלה שיש להם כרעיים מעל לרגליים, לנתר בהם (למשל, ארבה, חגב וחרגול).

הסיפור בפרשה על נדב ואביהוא שהקריבו אש זרה ונשרפו למוות הוא סיפור קשה מאד.

מפרשים רבים מנסים להבין במה חטאו ומדוע נענשו בצורה כזו קיצונית.

לא ראיתי שיש הסכמה בנושא.

גם בהמשך ישנם חילוקי דעות בין משה ואהרן באשר לצורת האבל, המשך קיום המצוות תוך כדי האבל וכד' וגם כאן יש חילוקי דעות רבים בין הפרשנים באשר למהות המחלוקת שביניהם.

אני רוצה להשתמש בציווי שמופיע קצת לפני סוף הפרשה (פרק י"א פסוק מ"ד תוך כדי הדיון בנושא בעלי החיים הטהורים לאכילה מול אלו שאסורים): " ...והתקדשתם, והייתם קדושים כי קדוש אני..."

ישנה כאן הנחיה כללית, מעורפלת, שקוראת לנו להתקדש. איך ומה (מעבר לנושא חיות טמאות וטהורות) בהחלט לא ברור ולא מפורש.

אני רוצה לראות זאת כקריאה לשכל הישר, ל common sense שלנו ולצרפה לסיפור הקודם.

לפעמים אנו רואים שאנשים מנסים לצאת מגידרם ולצאת מגבולות השכל הישר כדי להתעלות ולהתקרב או כדי להבדיל ולהפריש עצמם מאחרים. התלהבות יתר כזו עלולה להביא אותנו לפעילות שאינה רצויה ואינה מקדשת אותנו ברוח הדברים שהקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו.

גם הפרשנות והציוויים שבעקבותיה צריכים להיבחן תחת הכותרת של השכל הישר. כשמשה כועס על אהרן על שלא קיים את מצוות הקורבנות עד תומה עונה לו אהרן (במילים שלי) ראה, אני באבל ואתה רוצה שאתעלה מעל אבלי לחלוטין כמו מלאך ואתנהג כאילו לא קרה כלום? אתה השתגעת? והתורה מקבלת את נזיפתו של אהרן ומשה מבין שטעה.

גם השבוע היינו עדים לשיגעון כזה בהלוויה של הרב ואזנר מבני ברק. גם שם הייתה התלהבות יתר. גם שם אנשים ניספו כי לא הפעילו שכל ישר. גם שם היו מי שניסו לפרש ולהסביר "איזו מעלה זו למות בהלוויה של צדיק". אבל גם שם היה חסר הקול השפוי שישתיק את כולם וילמד אותנו את הדרך הראויה כיצד להתקדש ומהם המעשים ההפוכים לקדושה.

לטעמי, התורה – שהיא תורת חיים - מלמדת אותנו על קדושת החיים מול המוות, ("ובחרת בחיים", "וחי בהם ולא שימות בהם") ועל החשיבות של מחשבה וביקורת תמידיים, גם על אנשים גדולים וצדיקים. והרבה פעמים עדיף לסתום מאשר לדבר שטויות.

שבת שלום

#סבאישראל #פרשתשבוע