דברים לפרשות השבוע תזריע מצורע תשע"ה

תקציר הפרשות (מתוך אתר גלים מבית סנונית):

תזריע:

נקבע בפרשה זו כי היולדת נחשבת טמאה, וצריכה להִיטָהֵר. יולדת שילדה בן נחשבת טמאה למשך שבעה ימים, אם ילדה בת - תֵיחָשֵב טמאה לתקופה של ארבעה-עשר ימים. אסור לה להיכנס למקדש ולגעת בדברים הנחשבים קודש, במשך 33 ימים – אם ילדה בן; ואם ילדה בת – 66 ימים. לאחר שחלף הזמן הזה תקריב היולדת קורבן חטָאת.

בפרשה מסופר על מחלת הצָרָעַת, אשר איננה כה נפוצה בימינו ולכן אין היא מוּכֶּרֶת. כאשר לָקָה אדם בצרעת היה עליו לבוא אל הכוהן, לקבל או הוראותיו של הכוהן, לצאת אל מחוץ למחנה ולהִיטַהֵר.

גם הבגד יכול "להידבק" בצרעת - צרעת הבגד - שאינה אלא נְגָעִים על הבגד עצמו. גם לעניין זה יש לפנות אל הכוהן, והוא יטפל בטהרה לפי הצורך: יורֶה על שְׂרֵיפַת הבגד, או על כיבוס במים של חֵלֶק שנחתך ממנו.

מצורע:

כאשר מבריא המצורע ממחלתו עליו לעבור טקס טַהֲרָה. האדם שהחלים מצרעת מביא שתי ציפורים. אחת מהן שוחטים, ואת השנייה טובלים בדם הציפור השחוטה, ומַזים על המִיטַהֵר שבע פעמים. המיטהר מכבס את בגדיו, וביום השמיני מקריב קורבן אשָם.

לפי פרשת מצורע גם הבית יכול להיות נגוע בצרעת הבית. כאשר נראות פטריות עובש על קירות בית - צריך הכוהן לבדוק האם מדובר בצרעת הבית. אם אכן כך הדבר - מוציאים את החלק הנגוע, ובונים במקומו קיר חדש. במקרים מסוימים הורסים את הבית כולו.

בפרשה זו מוזכרות טוּמְאוֹת נוספות.

השבוע שוב נקרא שתי פרשות ברצף כי השנה היא שנה רגילה ואין מספיק שבתות להקדיש לכל פרשה שבת לעצמה (זוכרים מה שכתבתי בפרשת תרומה לפני כחודשיים?)

חלק נכבד בפרשות מדבר על נושאי טומאה וטהרה שהם מושגים מאד סתומים וקשים להבנה. כדי לא להתעלם אשתמש בדברים שכתבו חז"ל ומובאים על ידי הרב חיים נבון[1]. חז"ל מספרים על גוי שבא לפני רבן יוחנן בן זכאי ולעג לדיני פרה אדומה וטקסי הטומאה והטהרה. רבן יוחנן בן זכאי הראה לו שהטקס דומה לטקסים מאגיים הנהוגים על ידי דתות אחרות ותשובתו סיפקה אותו אדם. אבל, תלמידיו של רבי יוחנן אמרו לו: "אוקיי, זה מה שסיפרת לו אבל זו אינה תשובה. מה תענה לנו כדי שתנוח דעתנו?". השיב להם רבן יוחנן כך[2]: "..לא המת מטמא ולא המים מטהרים, אלא אמר הקב"ה חוקה חקקתי, גזרה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על בחירתי" במילים אחרות הטומאה אינה מציאות ממשית אלא שייכת לתחום המצוות שאנו מקיימים על פי גזרת מלך על אף שאיננו מבינים מדוע ולמה. ומוסיפים חכמים ואומרים שבדת היהודית טומאה מחוברת למוות ואילו הטהרה מחוברת לחיים והתורה היא תורת חיים.

אמשיך בנושא אחר על פי יורם טהרלב[3] שמתייחס למילה חטאת המופיעה לא מעט בפרשתינו (ובכלל בספר ויקרא) ואשר לראשונה מופיעה בספר בראשית כשהקב"ה אומר לקין: "לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו", "המילה "חטאת" מקורה במילה "חטא" והיא מלאת סודות. האוזן אינה שומעת את האל"ף שבמילה, אך העין רואה אותה, ואותה אל"ף היא נוכחותו של הקב"ה, שרואה כל חטא גם אם נעשה בסתרי סתרים." (ואני מוסיף בסוגריים ששניים רואים כל חטא ומיוצגים על יד אותה אל"ף: אני ואלוקים).

וממשיך יורם טהרלב: "מן החטא נגזרת המילה "חטאת" ובמילה "חטאת" שומעת האוזן את צליל המילה "חטט"[4]. כך נקרא מי שמחטט בענייניהם של אחרים, ואין חטאת כחטאת החיטוט."

"לפתח חטט רובץ" הלוא הוא הפפרצי, הרובץ בפתח ביתו של הסלבריטאי ומחכה לצלמו כשאינו מוכן. "ואליך תשוקתו" זה הסלבריטאי שאינו יכול עם הפפרצי ואינו יכול בלעדיו..."

אכן חז"ל תלו את נגע הצרעת בחטא לשון הרע והם מסתמכים על מה שקרה למרים אחרי שדיברה סרה באחיה משה[5] וכן על מה שכתוב בתהילים פרק ל"ד: "...נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה..."[6] כמה חשוב להקפיד על כך ראינו רק לאחרונה במערכת הבחירות.

ואסיים בדברים שמביא הרב פירון[7] מדברי חז"ל בנושא נגעי הבתים (שגם זה דבר מופלא מאיתנו שמופיע בפרשות): "אומר אדם לחברו השאילני קב חטים ואמר לו אין לי – אישה אומרת לחברתה השאיליני נפה והיא אומרת אין לי – מה הקב"ה עושה? מגלה נגעים בתוך ביתו ומתוך שהוא מוציא את כליו[8] הבריות רואות ואומרות: לא היה אומר אין לי כלום? ראו כמה חיטים/נפות יש כאן..."

שני מסרים חשובים בפרשות: שמרו על הפה ותהיו נדיבים זה הבסיס להקמת עם בריא. כמו שבמשפחה אתם מכבדים אחד את השני ומדברים (וחושבים) כיאה ומוכנים לחלוק בכל, כך עשו כלפי הקהילה. קהילה שבנויה על בסיסים אלו של שמירת הלשון ונדיבות תחזיר לכם כפל כפליים כשאתם תזדקקו. ומהקהילה לעם ולמדינה.

ולפני שנאמר שבת שלום צירפתי צילום מספרו של יורם טהרלב שתיהנו ותצחקו קצת;

שבת שלום

[1] בספרו "פרשות" מבט חדש על פרשות השבוע בהוצאת "מעליות" מעלה אדומים תשס"ה

[2] על פי מדרש במדבר רבה פרק י"ט פסוק ח'

[3] בספרו "שמחת תורה" בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן תשע"ד 2014

[4] בשני קמצים

[5] בפרשת בהעלותך שבספר במדבר פרק י"ב פסוקים א' עד ט"ז אליו נגיע בעוד כחודשיים

[6] מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים; אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע; וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.

[7] בספרו: "הארות שוליים" קריאה אישית בפרשת השבוע בהוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד תשע"ב 2012

[8] כשמתגלה צרעת בבית חובה על בעל הבית להוציא את כל הדברים מהבית החוצה לפני שהכהן בא לבדוק את הבית

#סבאישראל #פרשתשבוע