דבר תורה לפרשות "אחרי-מות" ,"קדושים" תשע"ה

תקציר הפרשות (מתוך אתר גלים מבית סנונית):

אחרי מות:

יום הכיפורים מוּכָּר ומצוין כיום של תפילה בבית הכנסת. אבל, זהו, בעצם, תחליף לעבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים, בזמן שבית המקדש היה קיים. הפרשה מתארת את הטקס של יום הכיפורים, שבו נכנס הכוהן הגדול למקום הקדוש ביותר במקדש - קודש הקודשים. שם הוא מכפר על חטאֵי ישראל, חטאֵי בני ביתו וחטאיו שלו. הוא היה מעביר את החטאים באופן סמלי אל השָׂעִיר לעזאזל, ושולח אותו למִדְבָּר. אחר כך מוזכרים בפרשה חוקים שעוסקים בתחומים שונים - דיני שחיטת בעלי חיים, איסור גילוי עֲרָיוֹת ומעשֵׂי תועבה אחרים. קובץ חוקים זה מכונה "ספר הקדוּשה".

קדושים:

מה משמעות הדבר, לדעתכם, היות אדם קדוש? פרשת קדושים פותחת בציווי לבני ישראל: "קדושים תהיו כי קדוש אני"! התורה לא מסבירה את הציווי, אך נותנת בפרשה רשימה ארוכה של מצוות. אפשר להניח שבמילוי מצוות אלה נעשה אדם קדוש יותר, ומתקרב למידותיו של האל.

המצוות המוזכרות הן גם בתחום שבין אדם לאל, כמו, למשל, החובה לשמור את השבת, או האיסור לעבוד עבודה זרה ולחקות את הגויים. ויש בהן גם מצוות הקשורות למה שבין אדם לחברו. למשל: לתת מתנות לעניים, לא לשים מכשול בפני עיוור, לא לרַכֵל, לא לשנוא ("לא תשנא את אחיך בלבבך"), לכבד את הזקנים, לערוך משפט צודק ועוד.

השבוע שוב נקרא שתי פרשות ברצף והפעם אלו הן פרשת "אחרי-מות" ופרשת "קדושים". שבוע לאחר מכן נקרא פרשה ששמה "אמור". בדרך של בדיחות (אבל עם חצי אמת בחובה) אמרו שאם קוראים את 3 השמות של הפרשות הללו ברצף מקבלים מנהג די נפוץ: "אחרי-מות קדושים אמור" כלומר אחרי שאדם נפטר משתדלים לאמר (לפחות בהלוויתו) רק דברים "טובים" אודותיו משל היה קדוש. האם נכון לנהוג כך? או אולי "האמת" צריכה להיות נר לרגלינו ובבחינת ייקוב הדין את ההר אנחנו גם בהספד, נגיד מי היה האדם באמת? אם היה איש טוב וישר נספידו כך. אבל אם היה רשע, שקרן, אנוכי, ו/או בעל כל תכונה רעה אחרת, לא נחסוך את האמת ממלוויו ונאמר מי היה באמת.

יש על כך דעות שונות והיבטים רבים (כמו מה תהיה ההשפעה על משפחתו, על ילדיו, ואם הוא ערירי אז מה הטעם? מה המניע לדבר אמת? האם אהבת הצדק? או סתם נקמנות לשמה?) – חישבו בעצמכם על כך.

אני בכל אופן רוצה להתמקד בציווי אחר שכולנו מכירים הוא מופעי בפרשת קדושים. בין כל המצוות הרבות שבין אדם לחברו בפרק י"ט פסוק י"ח מופיע הציווי: "ואהבת לרעך כמוך", אני ה'!

כולנו מכירים את רבי עקיבא שאמר: "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה. אנחנו מכירים פחות את ההיגד במדרש על פרשת קדושים: בן עזאי אומר: "זה ספר תולדות אדם" [בראשית ה] - זה כלל גדול ממנו.

גם הרב שלמה ריסקין (הרב של אפרת) וגם הרב בני לאו (הרב של קהילת רמב"ן בירושלים) מתייחסים לכך שבן עזאי חושב שהכלל "זה ספר תורת האדם" חשוב יותר מהכלל של "ואהבת לרעך כמוך" ובצורה דומה.

הם אומרים שלא לחינם התורה מבקשת מאיתנו לאהוב "רע" (בצירה) ולא דווקא את אחיך, או בני בריתך. רע יכול להיות גם רע (בפתח) ובכל זאת עלינו לאהוב אותו. ולמה, כי הוא נברא בצלם. זו ההדגשה של בן עזאי שמביא מספר בראשית פרק ה' פסוק א' את הציטוט "זה ספר תולדות אדם" ואמר שזה כלל גדול יותר. בן עזאי מבקש להזכיר לנו שבכל אדם, יהודי כגוי, חבוי ניצוץ אלוקי, זה שברא את כולנו כאחד. זו אהבה אוניברסאלית לבני האדם באשר הם.

השבת אנו מתחילים גם לקרוא את פרקי אבות.

יש שישים מסכתות למשנה (בששה סדרי משנה שאותם חתם רבי יהודה הנשיא בערך בשנת 200 לספירה), אך יחידה ומיוחדת היא מסכת אבות. בניגוד לשאר חלקיה של המשנה, אין במסכת זו דברי הלכה כלל, וכולה ענייני דרך ארץ, עצות להנהגות טובות והוראות לדרך חיים ראויה, מבחינה דתית ומוסרית גם יחד, עצות והוראות המופנות לעיתים אל כל אדם מישראל, ולעיתים אל עולם החכמים בלבד.[1]

הקריאה בפרקי אבות בתקופה זו של ימי ספירת העומר[2], נועדה במידה רבה להכשיר אותנו לקראת חג השבועות, (שעל פי המסורת בו ניתנה התורה לעם ישראל) ולהפוך אותנו לעם בעל דרך ארץ, רגישות, ונכונות לחיות כחברה וכעם שצריך לשמש אור לגויים.

בהסתכלות על כך ועל ראייתם של הרב ריסקין והרב בני לאו אני מביא שתי משניות בלבד מתוך פרק א' שאותו קראנו בשבת האחרונה:

משנה ב': "שמעון הצדיק היה משיירי אנשי כנסת הגדולה. הוא היה אומר, על שלושה דברים העולם עומד--על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות החסדים."

משנה י"ז (או י"ח לפי סידור אחר): " רבן שמעון בן גמליאל אומר, על שלושה דברים העולם קיים--על הדין, ועל האמת, ועל השלום".

ושני קטעים מפרק ב' שאותו נקרא בשבת הקרובה:

משנה ב: "רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון; וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה וגוררת עוון. וכל העמלים עם הציבור, יהיו עמלים עימם לשם שמיים, שזכות אבותן מסייעתן, וצדקתם עומדת לעד. ואתם, מעלה אני עליכם כאילו עשיתם.

משנה י"ג: "...רבי אליעזר אומר, יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, ואל תהי נוח לכעוס, ושוב יום אחד לפני מיתתך..."

אני משוכנע שכולם רואים את ההקשר במה שציטטתי לבניית אומה בריאה, מצטיינת בדרך ארץ ושיכולה לשמש אור לגויים (יום העצמאות שחל השבוע כבר אמרנו?...) ברוח הדברים שנאמרו לעיל. ובוודאי את ההקשר לדרישות מהמנהיגים שיהיו עמלים עם הציבור לשם שמיים (הלוואי שנזכה וכך יתנהגו מנהיגינו...)

…

#סבאישראל #פרשתשבוע