דברים לפרשת השבוע "אמור" תשעה

שלום, אני מקדים השבוע כי ציפי ואני טסים לרומא מחרתיים בבוקר.

בשבוע הבא נשלח בע"ה דבר תורה מאמלפי

תקציר הפרשות (מתוך אתר גלים מבית סנונית):

על הכוהנים, כמשרתים בקודש, להקפיד הקפדה חמורה יותר על דיני טהרה, ועוד יותר חייב בכך הכוהן הגדול. הפרשה פותחת בהוראות הקשורות בזה.

אחר כך מזכירה הפרשה את המועדים הקדושים לישראל, ואת המצוות ששייכות לכל חג: שבת, פסח, הנפת העומר וספירת העומר, ראש השנה ויום הכיפורים, ולבסוף חג הסוכות.

גם נר התמיד ולחם הפָּנים, המונחים במקדש לפני ה' דרך קבע, נזכרים בפרשה. בסוף הפרשה מסופר על שני אנשים שבמהלך מריבה ביניהם הזכיר אחד מהם את שם ה', וקילל. הוא הובא לפני משה לדין, ועל פי הוראת ה' הוציאו את האיש המקלל מחוץ למחנה, ורגמו אותו באבנים.

אחד הצווים המעניינים בפרשה הוא: "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם לֹא יִקְרַב לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהָיו". יש כאן אפליה (גם הפליה ב "ה" זה אותו דבר) של בעלי מומים. מפרשים רבים דנים בנושא ותוהים במה אשם מי שנולד בעל מום? למה התורה מונעת ממנו עבודה בקודש?

רבים נוטים לענות שאין זה יאה שמי שאינו מושלם יעבוד לפני מלך מלכי המלכים שהוא מושלם. יש העונים ואמרים שיכול להיות שהחוטא שהביא את הקרבן או המנחה יתבאס כשהוא ייעשה על ידי בעל מום כאשר הקורבנות או המנחות של אלו שקדמו לו או היו אחריו ייעשו על ידי כהן "מושלם".

תשובות אלו קשות ומעוררות נוגדנים אצלינו. הרי כולנו נולדנו בצלם אלוקים. מדוע מי שנולד בעל מום ייפגע פעם נוספת בכך שיופלה לרעה?

יש מי שאומרים שהמומים המוזכרים הם כאלו שהאדם גרם לעצמו בחוסר זהירותו ולכן הוא מופלה לרעה בבחינת מי שלא שומר על עצמו ייענש על כך. זו תשובה קשה כי על פניו לפחות חלק מהמומים המוזכרים בפרשה הם מלידה.

במדרש רבה על ספר ויקרא מופיעה התייחסות אחרת לנושא: "א"ר אבא בר יודן כל מה שפסל הקדוש ברוך הוא בבהמה הכשיר באדם פסל בבהמה (ויקרא כב, כב): "עַוֶּרֶת או שבור או חרוץ או יבלת" והכשיר באדם "לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה" א"ר אלכסנדרי ההדיוט הזה אם משמש הוא בכלים שבורים גנאי הוא לו אבל הקב"ה כלי תשמישו שבורים שנאמר (שם לד, יט) "קרוב ה' לנשברי לב" (שם קמז, ג) "הרופא לשבורי לב" (ישעיה נז, טו): "ואת דכא ושפל רוח" "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה". זו אמירה שאומרת המתנה (הקורבן או המנחה) צריכה להיות מושלמת. מגיש המנחה לא חייב להיות מושלם. ההיפך, לב שבור מעיד על מגיש המתנה שהוא באמת מתחרט. טוב ויפה אבל מה אם הכהן הוא בעל מום? האם נתיר לו להקריב בניגוד למצווה בפרשה.?

היום אין לנו מקדש ולא עבודת כוהנים אולם במקום הקורבנות במקדש יש תפילה בבית הכנסת, ושם יש גבאים ומשרתים בקודש (כמו חזנים) וגם כוהנים שנושאים ידיהם ומברכים את העם בברכת כוהנים[1], האם נתיר כאן לבעלי מומים לכהן בקודש?. זו היתה מחלוקת חריפה במאות השנים האחרונות והגישה שנראית לי היא הגישה שהולכת ומתגברת בתוכינו שאומרת שהאחריות על שינוי היחס לאנשים בעלי מוגבלויות מוטלת על הציבור ומנהיגיו. ככל שאנחנו נתייחס בנורמאליות לבעלי מוגבלויות, כך הם ייקלטו טוב יותר בחברה ויוכלו להשתלב בכל תחום. כך במאה ה 17 הרב יאיר בכרך התיר (הכריח את הציבור לקבל ולהסכים) לאדם עיוור לעבור לפני התיבה – להיות חזן – בימים נוראים למרות שהציבור התקומם. גם בתלמוד מופיע הסיפור הבא: אמר רב הונא זבלגן (=מי שאינו שולט ברירו) לא ישא כפיו (=לא יברך ברכת כהנים). והתלמוד מקשה הרי בעירו של רב הונא היה כהן זבלגן שכן נשא כפיו? והתלמוד עונה שזה תלוי האם למרות מומו הקהל מקבל אותו או לא.

בימינו מתקיים לחץ חברתי קבוע לקבל ולהכיל בעלי מוגבלויות ואנו מתעלים בכך. קבלה זו מאפשרת לכהנים בעלי מוגבלויות לשאת כפיהם, לחזנים בעלי מום לעבור לפני התיבה, ולנו להופיע ולבקש מהקב"ה שיסלח לנו ויקבל אותנו על מגבלותינו כפי שאנחנו מקבלים את בעלי המום למיניהם.

זו התפתחות והתעלות שמעדיפה את הרוח על פני החומר. ומקרבת אותנו לחזון אחרית הימים שבהן, יש אומרים, יתבטלו הקורבנות כליל. ובהקשר זה אני חוזר למסכת אבות ומביא ציטוטים ממשנה שקראנו השבת וממשנה שנקרא בשבת הבאה שהקשר שלהן לאמור לעיל ברור מאליו.

פרק ב' משנה ה': "הלל אומר: אל תפרוש מן הצבור, ואל תאמן בעצמך עד יום מותך, ואל תָדין את חברך עד שתגיע למקומו, ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע. ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה."

פרק ג' משנה ט"ו: "רבי אלעזר המודעי אומר: המחלל את הקדשים, והמבזה את המועדות, והמלבין פני חברו ברבים, והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא."

מי שאינו בעל מום לעולם אינו יכול לשפוט או אפילו להבין מי שנולד בעל מום, ומי שלא מבין זאת ומפלה לרעה בעלי מום הריהו נדון כמי שמלבין פני חברו ברבים ואין לו חלק לעולם הבא...

שבת שלום

[1] ויְּדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר: דַּבֵּר אֵל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר: כֹּה תְּבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֱמֹר לָהֶם: יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמֶרְךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֵּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיַשֵּׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם.

נ.ב

חברים,

לאור האירועים רציתי להוסיף דבר חשוב מפרשת השבוע אמור

זו פרשה שנזכרים בה כל מועדי ישראל

פרשת המועדות מתחילה באמירה מאד חשובה, לטעמי.

"כג,ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, מוֹעֲדֵי יְהוָה, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ--אֵלֶּה הֵם, מוֹעֲדָי."

אמנם המועדים נקבעו מראש לתאריכים מסוימים חג הפסח, למשל, נקבע ליום ה 15 בחודש ניסן ואת קרבן הפסח מכינים ואוכלים יום קודם בי"ד בניסן.

אבל, התורה אומרת "מועדי ה', אשר תקראו אתם מקראי קדש, אלה הם מועדי!

המילה אותם כתובה בלי ו' ואפשר לקרוא אותה גם אתם (בפתח מתחת לאלף וסגול מתחת לאות "ת")

אנו למדים מכך שהכל (גם קביעת מועד לפגישה עם ה') תלוי בנו!

חברים, תרגישו טוב, תחליטו טוב (מה שתחליטו זה טוב) ויהיה טוב!

שבת שלום ובהצלחה לכולכם.

ישראל צבי פרימור

נב"ד: אני ממשיך לשלוח לתפוצה הרשומה את דברי לפרשת השבוע. מי שישלח לי את מיילו אוסיף אותו ישירות.

#פרשתשבוע #סבאישראל