דברים לפרשת השבוע בחוקותי תשע"ה

דבר תורה לפרשת בחקותי תשע"ה (פרשה 10 ואחרונה בספר ויקרא)

תקציר הפרשת (מתוך אתר גלים מבית סנונית):

זו הפרשה האחרונה בספר ויקרא. ה' מבטיח לעַם ישראל הרבה ברכות: שלום, ניצחון על האויבים, השגחה אלוהית, הצלחה כלכלית. כל אלה יתקיימו בתנאי שעַם ישראל ילך בדרך ה'. אם לא יעשה כך - יביא עליו ה' קללות קשות: מחלות, בַּצוֹרֶת, תבוסה במלחמה, חיות רעות, חורבן וגירוש מן הארץ. ובכל זאת, ולאחר כל הצרות האלה - אם ישוב העַם מדרכו הרעה, מבטיח לו ה' לזכור את הברית שכרת אתו, ולסלוח לו. בסוֹפה של הפרשה מדובר בדינים הקשורים בנדירת נֶדֶר, הַקְדָשָה וחֵרֶם (כאשר אדם רוצה להקדיש משהו לה).

גם פרשת השבוע נוגעת לנו מאד. והיא נוגעת לנו לטעמי משום שאנו יכולים לראות בפועל כיצד הדברים המובטחים בפרשה התגשמו ומתגשמים.

כמה ציטוטים מהפרשה שישמשו אותי בהמשך:

1. כו,ג אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.

2. כו,יג אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִהְיֹת לָהֶם, עֲבָדִים; וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם, וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת.

3. כו,יד וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְו‍ֹת הָאֵלֶּה.

4. כו,טו וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי.

5. כו,לב וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי, אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם, הַיֹּשְׁבִים בָּהּ.

6. כו,לג וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם, וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב; וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה.

7. כו,מד וְאַף-גַּם-זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא-מְאַסְתִּים וְלֹא-גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם--לְהָפֵר בְּרִיתִי, אִתָּם: כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיהֶם.

8. כו,מב וְזָכַרְתִּי, אֶת-בְּרִיתִי יַעֲקוֹב; וְאַף אֶת-בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת-בְּרִיתִי אַבְרָהָם, אֶזְכֹּר--וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר.

אנחנו זוכרים את הדגש שהיה בפרשה הקודמת על מצוות הארץ ובמיוחד על המצוות האלה (3) שבין אדם לחברו.

בפרשה שלנו אנו מובטחים שאם נקפיד על הכל – קרי גם המצוות השמעיות (שאנו שומעים ומבינים וגם הנחלנו לעולם כולו כמו: לא תרצח, לא תגנוב ומצוות השבת) וגם המצוות שבין אדם למקום נזכה וניהנה מכל טוב.

אבל אם חלילה נקיים רק חלק ובמיוחד אם לא נקיים את מצוות הארץ והמצוות שבין אדם לחברו אז נוכה ונגלה וניהרג ועוד הרבה מרעין בישין הכתובים בפרשה.

עם כל זאת גם בעת שאנחנו גולים ונתונים לחסדי שובינו עדיין יש שתי הבטחות חשובות שראינו כיצד התממשו בפועל:

1. כפי שרואים בציטוט 5. כשגלינו מהארץ גם היא שממה. ראינו בפועל שכל זמן שלא אנחנו פועלים בארץ השממה רבה והיבול דל (אפשר גם לקרוא את תיאורי הנוסעים בארץ מלפני 200 שנה ויותר כמו מרק טווין ואחרים). רק כשחזרנו ארצה עם שיבת ציון לפני כ 130 שנה החלה הארץ לפרוח מחדש.

2. למרות הגלות ולמרות העונשים הכבדים זכינו לשרוד. בזכות הפיזור (ציטוט 6) ובזכות הברית (ציטוטים 7, ו 8)

רוצה לאמר שאנו זוכים בימינו לראות כיצד הבטחות התורה מתגשמות. מה לעשות בשביל שימשיכו להתגשם? – להיות בני אדם. לשמור על המצוות שבין אדם לחברו להרבות חסד וצדקה ולהיאחז בארץ. על הנושא האחרון הקשור לציטוט 8 יש מאמר נפלא שמביא הרב שלמה ריסקין בספרו אור תורה על ספר ויקרא המבוסס על דברי הרב זלמן סורוצקין והערה של הרב דוד וולקין.

בתמצית. רואים שסדר האבות בציטוט 8 הפוך לסדר הלידה. כל אחד מהאבות מיוחד בתכונה מסוימת ומקובל לאמר שיעקב הצטיין בתורה (איש תם...), יצחק במסירות נפש (העקידה) ואברהם במידת החסד (הכנסת אורחים לדוגמא). התורה רוצה שניגאל בזכות הדביקות בתורה ובמצוות (יעקב), אבל אם לא נצליח אז שניגאל בזכות מסירות הנפש (יצחק), ואם גם בזה לא נצליח אז בזכות מעשי החסד שלנו (אברהם). הרב דוד וולקין הוסיף ואמר שציטוט 8 מסתיים במילים: " וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר." רוצה לאמר גם אם לא נגיע לרמה של גאולה בזכות שלשת התכונות/מדרגות שמקודם, לפחות ניגאל בזכות מדרגה רביעית - הדבקות בארץ והמסירות אליה. גם זאת ראינו בפועל עת ששיבת ציון מתרחשת בזכות עלייתם לארץ של אנשים שלא עסקו בתורה ובמצוות אלא דבקו בארץ ובעבודת האדמה.

שבת שלום

שלום ישראל,

ראשית תודה על הדברים שאתה שולח. שנית הדיון מעורר שאלה, שחוזרת ועולה אצלי בכל סבב אלימות שבבסיסו נמצאת אדמה, על מהות הקשר בין אדם ואדמה. אם היו בני ישראל מתיישבים יחדיו על אדמה אחרת שוממה האם גם כן היו מצליחים להפריח השממה ולמצוא פתרונות יצריתיים לקשיים שמערימה עליהם האדמה? אני מאמינה שכן. כלומר האדם הוא החשוב (והחושב והיוצר) ולאו דווקא האדמה שעליה הוא יושב. ואולי מה שכל כך חשוב באדמה הזאת זה שהיא כה בעייתית עד שמחייבת אותנו להתלכד כעם ורק אז באים לידי ביטוי יכולות הפרחת שממה למיניהן אחרת היינו סתם פרטים בודדים.

ואחרי החפירה הנ"ל אני חייבת להתייחס לעניין האבות. אמנם הידיעות שלי על האבות מסתכמות במה שלמדתי בין גן חובה לכיתה ב' אבל קשה לי לראות איך יצחק דווקא הצטיין במסירות (בעקבות סיפור העקדה) ואברהם במידת החסד. הרי יצחק לא התמסר מרצונו החופשי לעקדה של עצמו. מי שמצטיין במסירות בסיפור הזה זה אביו. אמנם חייב אדם לתהות איך יתכן שאב מצטיין במסירות כה רבה לאל ולא לבנו (ואני בהחלט מקווה שהאבות במשפחתיו יוכיחו מסירות הפוכה) אבל זו בכל זאת מסירות. ובאשר למידת החסד... הכנסת אורחים זה חסד ועקדת בנך?

יצא קצת ארוך וזה רק בגלל שאני מטיילת עם ענבר כדי שהבן שלך יוכל לישון בשקט.

המשך לילה טוב ושוב תודה.

נטע-לי

הי

תודה על הפידבק, אני תמיד שמח לאתגר.

אצל היהודים להזכיר לכולנו המאבקים והאלימות לא התחילו באדמה

לפחות היום יש לנו יכולת להתגונן

בהחלט ייתכן שאם חבר העמים היה שולח אותנו לאוגנדה היינו מפריחים גם אותה

אבל זה שגדולי החילונים שרצו להתנתק מהגולה ולקחת גורלם בידיהם הגיע דווקא לכאן מצביע על קשר עמוק דווקא לפיסת האדמה הזו

יכול להיות גם שהאמירה שלך ואולי מה שכל כך חשוב באדמה הזאת זה שהיא כה בעייתית עד שמחייבת אותנו להתלכד כעם ורק אז באים לידי ביטוי יכולות הפרחת שממה למיניהן אחרת היינו סתם פרטים בודדים. נכונה מאד

בכל מקרה אי אפשר להתעלם מכך שכאשר לא אנחנו היינו כאן האדמה אכן לא נתנה פריה ואחרי שחזרנו והשקענו בפיסת האדמה הזו היא פורחת להפליא

באשר לנושא האבות כמה דברים

1. יש אגדת חז"ל על הפסוק בפרשת וירא (פרשת בר המצוה שלי): בראשית פרק כב פסוק ו "וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-עֲצֵי הָעֹלָה, וַיָּשֶׂם עַל-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיִּקַּח בְּיָדוֹ, אֶת-הָאֵשׁ וְאֶת-הַמַּאֲכֶלֶת; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו."

האגדה הזו אומרת שלמרות שיצחק ראה את עצי העולה וכל ההכנות ולמרות שהבין שהוא הקרבן בכל זאת הלך יחדיו עם אביו באותה דעה ובאותה הקרבה

אשר למעשה עצמו. אכן יש מפרשים לא מעטים שחושבים שאברהם טעה ואפילו נענש על כך. לדעת אותם מפרשים ה' ציפה שאברהם יתנגד ויאמר עד כאן. זה לא. ומשלא אמר כך נענש. מה היה עונשו יש אומרים אבדן שלום הבית שלו ומיתתה של שרה ויש אומרים הגלות שגלו בניו 210 שנה במצרים.

מידת החסד של אברהם ידועה לא רק באגדות אלא גם בפסוקים עצמם "וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה"

אין בדיקה האם אלו אנשי שלומנו? מה מטרתם? קודם כל לטפל בהם ולתת להם אשל. אבל גם בהמשך הפרשה. אברהם רב עם ה' על חורבן סדום. נלחם עימו שלא יחריב עיר אפילו אם יש בה רק 10 אנשים טובים. גם הפרוד מלוט כאשר לוט מקבל את הזכות לבחור ראשון מה טוב עבורו ועוד הרבה

אין ספק שאברהם ניחן בתכונות חסד אמיתיות (ולצידם גם הנכונות להסתכן למען ערכים כמו במלחמה של 4 מלכים נגד 5 והצלת לוט ומלך שלם)

התורה מראה לנו אנשים ולא מלאכים. ואברהם הוא איש חסד על אף שכשל בנושא העקידה - אם היה מושלם לא היינו לומדים ממנו כלום. וכי אפשר ללמוד משהו ממלאך זו אינה המדרגה שלנו

הטיעון הזה בנושא גידבורים תנכיים שהם בני אנוש ולא מלאכים מופעי גם אצל הנצי"ב (נפתלי צבי יהודה ברלין) וגם אצל הרש"ר (רבי שמשון בן רפאל) הירש

#סבאישראל #פרשתשבוע