דברים לפרשת במדבר תשע"ה‎

דבר תורה לפרשת במדבר תשע"ה (פרשה ראשונה בספר במדבר)

תקציר הפרשת (מתוך אתר גלים מבית סנונית):

אחרי שבני ישראל נמצאים בשנה השנייה למסעותיהם במדבר, הגיע הזמן לערוך מִפְקָד. ה' מְצַווה את משה לִמְנוֹת את כל הגברים מגיל עשרים ומעלה (לא כולל את בני שבט לוי). משה, אהרון והנשיאים של כל שבט ושבט יוצאים למשימה, והעם מִתְפַּקֵד לפי שבטים (ומה הייתה התוצאה? בִּדקו בעצמכם בפרשה!). הפרשה מספרת לנו שחניית השבטים הייתה לפי סדר קבוע מראש, לכל שבט היה מקום משלו. למשל, יהודה נמצא בצד מזרח, ואתו השבטים יששכר וזבולון. ראובן, שמעון וגד בצד דרום, וכן הלאה. ללוויים שהם עובדי המשכן, נערך מִפְקָד נפרד. בפרשה מתואר התפקיד המיוחד של כל משפחה משבט לוי, בנשיאת המשכן, בפירוקו ובבנייתו מחדש.

פרשת במדבר פותחת ספר חדש המספר לנו בעיקר את קורות בני ישראל במדבר סיני. הרב דוד סתיו רבה של שהם שואל: "מדוע התורה נתנה במדבר"? מבין התשובות הרבות לשאלה זו מתמקד הרב סתיו בדימוי הבא. כדי לשרוד במדבר נדרש האדם למצות את עצמו ולהתאמץ (מים, אוכל, קור וחום, מחסה וכד'). התורה ניתנה במדבר כדי לרמוז לנו שעלינו להתאמץ כדי לקנות תורה לעצמינו. זו אינה קריאה רגילה. עלינו להשקיע כדי להבין, לחפש פירושים, להמציא פירושים, לדמיין וליצור כדי לרכוש לעצמינו תורה שתהפוך לחלק מחיינו.

ולנושא אחר.

אחרי המפקד וחלוקת העם למחנות עוברת התורה לספר לנו על בני אהרן ומשה. ציטוט:

פרק ג, פסוק א וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן, וּמֹשֶׁה: בְּיוֹם, דִּבֶּר יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה--בְּהַר סִינָי.

פרק ג,פסוק ב וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-אַהֲרֹן, הַבְּכֹר נָדָב, וַאֲבִיהוּא, אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר.

רש"י (רבי שלמה יצחקי שנהוג לכנותו בשם גדול מפרשי המקרא חי בשנים 1040 עד 1105 בקירוב)[1] שואל במקום את השאלה הבאה: התורה בפסוק הראשון למעלה אומרת לנו שתספר לנו על צאצאי משה ואהרן ("תולדות אהרן, ומשה") אבל בפועל מעתה ואילך נמנים רק צאצאי אהרן. למה התורה קוראת להם גם צאצאי משה? עונה רש"י שהם נקראים גם בניו של משה משום שהוא היה המורה שלהם. מי שמלמד מישהו אחר במידה רבה ניתן להתייחס אליו כאילו הולידו.

כזכור לכולנו בשבתות שבין פסח לשבועות אנחנו נוהגים ללמוד את מסכת אבות הכוללת ששה פרקי אבות – כל שבת קוראים פרק אחר. בשבת שעברה קראנו את פרק ה' והשבת במקביל לפרשת במדבר נקרא את פרק ו'. מצאתי שתי משניות רלוונטיות בפרקים אלו.

הראשונה במסכת אבות פרק ו' משנה ג' המתכתבת עם פירוש רש"י על צאצאי משה ואהרן ועל הכרת הטובה שאנו חייבים בה למורינו.

"הלומד מחברו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד או אפילו אות אחת, צריך לנהוג בו כבוד. שכן מצינו בדוד מלך ישראל, שלא למד אחיתופל אלא שני דברים בלבד, קראו רבו אלופו ומיודעו, שנאמר: "ואתה אנוש כערכי אלופי ומידעי". והלא דברים קל וחומר, ומה דוד מלך ישראל שלא למד אחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומידעו, הלומד מחברו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דיבור אחד או אפילו אות אחת, על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד. ואין כבוד אלא תורה, שנאמר כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב. ואין טוב אלא תורה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו. "

השנייה במסכת אבות פרק ה' משנה ז' הנוגעת ל: איך נכון להתנהג תמיד (ובודאי כשמחפשים עבודה...)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם.

1. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמניין, 2. ואינו נכנס לתוך דברי חברו, 3. ואינו נבהל להשיב, 4. שואל כעניין ומשיב כהלכה, 5. ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, 6. ועל מה שלא שמע, אומר 'לא שמעתי', 7. ומודה על האמת.

וחילופיהן בגולם. "

שבת שלום

[1] http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A9%22%D7%99 ראו בויקיפדיה על רש"י

ישראל,

אני תמה למה המפקד נערך לכל הגברים מגיל 20 ומעלה ולא מגיל 18 ומעלה?

שי

שי,

מכיון שהשאלה חשובה שיתפתי את כולם בתשובתי

אני מניח שיש עוד סיבות אבל הסיבה הנראית לי היא שבמפקד כללו רק את האנשים "המועילים"

בתקופה שלהם (ואפשר לראות זאת בפרקי אבות פרק ה') נאמר הסדר הבא (על ידי רבי יהודה בן תימא): בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, בּן עֶשְׂרִים לִרְדּוֹף, בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ, בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה, בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה, בֶּן שִׁשִּׁים לַזִקְנָה, בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, בֶּן שְׁמוֹנִים לַגְּבוּרָה, בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ, בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם

האנשים נסמכו על החברה מלידה ועד גיל 20, למה? כי היה מאד חשוב לשמר את השושלת ולכן התחתנו בני 18 כדי שיוכלו להוליד ואח"כ להתפנות להועיל לציבור לקהילה ולחברה החל מגיל 20 כשיש לפחות צאצא אחד בר קיימא.

צריך לזכור שכאשר מדברים על מלחמה (בספר דברים) הרי לפני היציאה לקרב מוודאים שאין בין הלוחמים מי שארש אישה ולא נשאה, או מי שבנה בית חדש ולא חנכו. לזה נועדו השנתיים בין 18 לבין 20.

רואים גם שבאמת גיל העבודה בתקופה ההיא היה 20- עד 50 כי בן 60 כבר לא היה יכול לעבוד....

זה שונה כמובן מהמצב היום בו אנחנו מעדיפים דווקא רווקים בצבא מסיבות רבות.

אפשר אולי לחשוב שמכיון שבתקופת המדבר אנשים רבים חיו עד 120 הרי ההתפתחות שלהם היתה איטית יותר ומה שלוקח לנו היום 18 שנה להם לקח 20 - אבל זה רק מלתא דבדיחותא.

מקווה שאולי כיוונתי לתשובה "נכונה" - מי שאולי יכול למצוא תובנה אחרת אשמח שישתף את כולם.

ישראל צבי

#פרשתשבוע #סבאישראל