דברים לפרשת השבוע - שלח לך - תשע"ה

תקציר הפרשת (מתוך אתר גלים מבית סנונית):

פרשת המרגלים היא הסיפור המרכזי בפרשה. משה שולח שנים-עשר אנשים מראשי העם לתור את הארץ - להכיר אותה ואת היושבים בה. כשחוזרים המרגלים הם מספרים בשבחה של הארץ, אך אומרים שהעמים היושבים בארץ חזקים, ובני ישראל לא יוכלו לכבוש אותה מידיהם. רק יהושע בִּן-נון וכָּלֵב בן יְפוּנֶה מנסים לחַזֵק את רוח העם, לעלות אל הארץ. העם מפחד, מתלונן, ורוצה לשוב למצרַיִם. על כך יוצא כעסו של ה', והוא עומד להשמיד את בני ישראל. משה מצליח להציל את ישראל ע"י תפילתו. אך העונש של העם הוא להישאר במדבר ארבעים שנה, עד שימות כל הדור הרוצה לשוב למצרים, הוא דור המִדְבָּר! עוד בפרשה סיפור על איש שיצא לקושש עצים בשבת, ונענש על כך ברגימה באבנים. מצוות עשיית ציצית בקצות הבגד מסיימת את הפרשה.

בקריאת הפרשה השבוע אנחנו מוצאים אנשים מסוגים שונים. אנחנו רואים את המרגלים שנשלחים לתור את ארץ כנען לפני הכניסה לארץ וגלים שלמרות שכולם קרויים אנשים הרי שהם קורצו מחמרים שונים. רובם הגדול לא מוצא בעצמו את היכולת לעמוד מול המון ולהנהיג אותו כפי שמצטייר מהפסוקים הבאים:

”וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, עַל-פִּי יְהוָה: כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה". – כלומר כולם מנהיגים המקובלים על העם

"וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא--וְזֶה-פִּרְיָהּ. אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם. עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם, וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן. וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ--כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ. וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עָלוּ עִמּוֹ, אָמְרוּ, לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם: כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ."

כשקוראים את הפסוקים בעיון רואים שהתהליך מתחיל מהעם ששומע את שליחיו מספרים מה שראו[1]. המרגלים מספרים ואז כנראה מתחילה תסיסה בעם שמרגיש שיש בעיה ואז "וַיָהַס כלב אל העם" רק הוא אוזר אומץ להוביל ולהנהיג מול העם. חבריו למשימה שותקים ולמעשה מישרים קו עם העם: "והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם" את המשפט הזה אפשר לקרוא בשתי צורות.

האחת: לא נוכל לעלות אל העם היושב בכנען כי חזק הוא ממנו (כלומר מאתנו) ונפסיד במלחמה מולו.

אבל, השנייה אומרת: לא נוכל לעלות אל העם שמולנו. עם ישראל מקטר מולנו ואנחנו לא יכולים להנהיג אותו, אנחנו נצטרף אליו!

לפי הקריאה השנייה אכן מתגלה שהמרגלים אינם מנהיגים. הם מישרים קו עם המונהגים. הם קוראים סקרים, רואים מה העם רוצה ובמקום להנהיג את עמם הם הולכים אחריו – כולם למעט כלב בן יפונה.

זו אינה מנהיגות, כאן מראה לנו התורה על דרך השלילה מה לא לעשות.

פסוקים מעטים אחר כך אנו רואים דוגמא חיובית למנהיגות. כשמשה מתנגד להצעת ה' להשמיד את העם, ולהפוך לאביה מולידה של אומה חדשה, ואומר: " סְלַח-נָא, לַעֲו‍ֹן הָעָם הַזֶּה--כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ; וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה, מִמִּצְרַיִם וְעַד-הֵנָּה." זו הנהגה שמצד אחד חַסה על העם למרות חטאיו ומצד שני אינה מהססת לעמוד מול ה' ולהתנגד לרצונו.

אנחנו מחפשים גם היום אנשים שינהיגו אותנו ביושר ובכבוד, אנשים שיובילו ולא יובלו. אנחנו מחפשים אנשי אמת שתוכם כברם שאינם נרתעים מעימות גם כשהם בודדים במערכה.

רש"י – המפרש הגדול של התורה[2] - אומר על המילה אנשים בתחילת הפרשה: "כלם אנשים - כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות, ואותה שעה כשרים היו!" לא מספיק להיות כשר כשנבחרת. החכמה להישאר כשר גם אחרי הבחירות. לעמוד בפיתוי גם כשאתה ח"כ, או ניצב, או ראש ממשלה, או נשיא...

כאשר אתה בוחר אנשים, דאג לבחור מועמדים כאלה שהם כשרים בוודאות ושיישארו כשרים לכל אורך הדרך. זו קריאה לכולנו לבדוק היטב לפני שאנחנו בוחרים. ובודאי למי שבוחר מועמדים בפריימריז או בוועדה מסדרת או בכל צורה מוסכמת אחרת.

שבת שלום

[1] על פי הרב בני לאו בספרו "אתנחתא קריאות בפרשת השבוע " כרך שני בהוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד

[2] רש"י: רבי שלמה יצחקי;‏[1] 1040 בקירוב - 1105, כ"ט בתמוז ד'תתס"ה לקוח מויקיפדיה

#סבאישראל #פרשתשבוע