דברים לפרשת השבוע - קורח תשע"ה

דבר תורה לפרשת קורח תשע"ה (פרשה חמישית בספר במדבר)

תקציר הפרשת (מתוך אתר גלים מבית סנונית):

יום אחד מגיעה אל משה ואהרון קבוצה מורדת של אנשים: קורח – משבט לוי, דתן ואבירם – משבט ראובן ועוד 250 איש יחד אתם, הרוצים גם הם להשתתף בכהונה ובתפקידים של שבט לוי במשכן. מדוע רק אהרון ובניו יזכו בתפקיד? משה נופל על פניו ומוסר, שה' יודיע במי הוא בחר לשרתו. למחרת פוצה הארץ את פיה, וקורח, דתן ואבירם נבלעים באדמה, ואחר כך יוצאת אש ובולעת את 250 האנשים. כך הראה ה' שהוא בחר בשבט לוי ובאהרון לשרתו. לאחר המקרה חששו בני ישראל להתקרב למשכן מפחד שגם הם ימותו. בעקבות כך מבהיר ה', שהאחריות לכל פגיעה בקדושת המשכן תהיה מוטלת על הכוהנים ועל הלוויים.

נראה שלא ניתן היה לבחור פרשה יותר מתאימה השבוע מאשר פרשת קורח העוסקת במחלוקת. וכי מה אופייני יותר לעם ישראל מאשר המחלוקת? כולנו מכירים את החידוד הידוע בו שואלים יהודי: "תגיד, למה תמיד היהודים עונים בשאלה על כל שאלה שהם נשאלים?", עונה היהודי: "ולמה לא?"

כן היה לנו השבוע הרבה מן המחלוקת והכול מסביב ועל התרבות. זה אומר כך וזה אומר אחרת. ניחא לו הכל היה נאמר בצורה תרבותית, אבל אפילו כיצד להתווכח בצורה תרבותית לא למדנו השבוע.

מסתבר שחכמים היו ערים לדבר (כנראה על בסיס אותן חוויות רק מהזמן והאקטואליה שלהם) והם מנסים לקבוע לנו כלל. הם שואלים: "איזו היא מחלוקת שסופה להתקיים (הכוונה למחלוקת ששני הצדדים לויכוח ייזכרו בה, והיא תשמש כדוגמא לשני סוגים של דעות או יותר)?" ועונים מחלוקת לשם שמיים[1] סופה להתקיים, וזו שאינה לשם שמיים לא תתקיים. ומיד ממשיכים להסביר: "איזו היא מחלוקת לשם שמים? זו מחלוקת שמאי והִלֵל, ואיזו היא מחלוקת שאינה לשם שמיים? זו מחלוקת קורח ועדתו? ואנו עומדים ותמהים, איזו מחלוקת היתה בין קורח לעדתו? הרי קורח התווכח וחלק על משה? כאן נכנסים מדרשי חז"ל ומסבירים לנו שעל פי המסורת היתה אכן מחלוקת גדולה בין קורח ושאר האנשים שנועדו על משה. אכן התירוץ כלפי חוץ היה שאלה למשה. כולנו שווים ולמה אתם מתנשאים עלינו. אבל בפועל בין הנועדים על משה (קורח ועדתו) לא היתה הסכמה מי יהיה מחליפו של משה או של אהרן. כאן לא היתה הסכמה כאן הויכוח היה אישי על כיבודים, על היררכיה, ובודאי גם על התמורות והמתנות ושאר ירקות.

ולמה המחלוקת של שמאי והלל היא כן עניינית וכן לשם שמיים? מספרת לנו הגמרא שבית הלל ובית שמאי אמנם היו חלוקים בנושאים רבים ומגוונים אולם למרות זאת נהגו כבוד זה בזה, המשפחות התחתנו ביניהם וכל מעשיהן הוכיחו שהמחלוקת היתה עניינית לגופה של הלכה מה יותר צודק ולא מי יותר צודק.

מוסיפים חכמים לשאול אם כך היה למה נפסקה ההלכה כבית הלל ולא כבית שמאי? או לפחות חצי חצי? עונים חכמים שלבית הלל היתה מעלה בכך שהיה צנועים וענווים. בכל פעם שנשאלו על נושא מסוים שבו היתה מחלוקת בינם לבין בית שמאי הם היו קודם אומרים מה היא העמדה של בית שמאי ורק אח"כ היו אומרים אבל, אנחנו חולקים עליהם וחושבים כך וכך...

על סוג מחלוקת כזה אנו אומרים שזו מחלוקת לשם שמיים שסופה להתקיים. חילוקי דעות כאלו הם פנים שונות של התורה כפי שאומרים חז"ל: שבעים פנים לתורה וקנאת סופרים תרבה חוכמה.

הרב קוק זצ"ל[2] אומר שריבוי הדעות הוא אפילו המפתח לחיי אמת: "הריבוי של השלום הוא,שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו, מקומו ועניינו...רק על ידי קיבוץ כל החלקים וכל הפרטים, וכל הדעות הנראות שונות, וכל המקצועות החלוקים, דווקא על ידם ייראה אור האמת והצדק, ודעת ה' יראתו ואהבתו, ואור תורת אמת."

הלוואי ונוכל אנחנו להתווכח בצורה תרבותית לגופו של עניין ולא לגופו של אדם ובדרך ניפטר גם מ NIH...

ואי אפשר לסיים בלי קטע מ"שמחת תורה"[3] ובו מזכיר לנו יורם טהר לב את הפרשה ועסק הביש והמחלוקת העצומה שהייתה בארץ, בעקבות זאת, למשך תקופה ארוכה, בתחילת שנות השישים ואשר הביאה בסופה אף לפיצולה של מפא"י. "...העם הביט במנהיגיו אפופי היצרים ולא הבין על מה בדיוק המחלוקת הנוראה הזאת. ובאותם ימים התפרסם באחד מעיתוני הערב אקרוסטיכון, שבו מסביר בן-גוריון בסדר האלפבית מדוע עשה מה שעשה: "אני בן גוריון דורש הקמת ועדה ז' חברים טעו יען כי לא מצאו ניירות סודיים על פנחס, צריך קצתרעש שלא תשכחוני""...

שבת שלום

[1] הכוונה למחלוקת עניינית – לגופו של דבר ולא למחלוקת אישית על כבוד, עושר וכד'.

[2] על פי ציטוט שמביא הרב ריסקין בדברים לפרשת השבוע שבספרו: "אור תורה על מעבר, מחלוקת ומנהיגות בספר במדבר" בהוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד.

[3] ספרו של יורם טהרלב על פרשות השבוע בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן – מוציאים לאור עמודים 183-185

#סבאישראל #פרשתשבוע