דברים לפרשת השבוע חוקת תשע"ה

דבר תורה לפרשת חוקת תשע"ה (פרשה שישית בספר במדבר)

תקציר הפרשת (מתוך אתר גלים מבית סנונית):

בפרשה אירועים רבים:

1. הציווי לקחת פרה אדומה, שאת האפר של השריפה שלה יוסיפו להכנת מים לטיהור טמאי מת.

2. בסיפור 'מי מריבה' מתלוננים ישראל שאין להם מים. משה ואהרון מכים את הסלע, ויוצאים מים. אך משה ואהרון נענשים – הם לא ייכנסו לארץ. לפי הכתוב, הסיבה לא לגמרי ברורה.

3. במסעם ישראל מגיעים לארץ אדום, אך מלך אדום אוסר עליהם לעבור בארצו.

4. אחר כך, מתואר מותו של אהרון בהר ההר לעיני כל העדה. ישראל שוב מתלוננים, וה' שולח בהם נחשים. אחרי שהם מבקשים ממשה להתפלל בעדם, עושה משה נחש מנחושת וכל הרואה אותו, נרפא.

5. גם סיחון לא נותן לבני ישראל לעבור בגבולו, ואף יוצא למלחמה נגדם. ישראל יורשים את ארצו, וכך גם עמו של עוג מלך הבשן.

יש פרשות שלא קל לדבר עליהן. פרשת השבוע חוקת היא כזו. יש בה שני נושאים לפחות שלא פשוט לדבר עליהם ואשר נראים לנו במאה העשרים (ואחת) ובתרבות העכשווית ובנורמות שלנו בלתי מובנות לחלוטין.

אני מתכוון לפרשת פרה אדומה ולחטאם של משה ואהרן במי מריבה אשר גרם להם לאבד את מנהיגותם ולמנוע מהם כניסה לארץ ישראל לאחר 40 שנות הובלה במדבר ועוד לפני כן שנות הנהגה במצרים.

אני אנצל שוב את ספרו ומחשבתו של הרב ריסקין[1] ושל מורו הרב יוסף דב סולובייצ'יק ושל מנהיג הדור הרבי מלובביץ'[2]– מנחם מנדל שניאורסון שיום הזיכרון שלו חל בשבת האחרונה בג' בתמוז. ואנסה לעשות זאת במסגרת של עמוד אחד...

פרה אדומה

ציטוט מהפרשה: "יט,ז וְכִבֶּס בְּגָדָיו הַכֹּהֵן, וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם, וְאַחַר, יָבֹא אֶל-הַמַּחֲנֶה; וְטָמֵא הַכֹּהֵן, עַד-הָעָרֶב. יט,ח וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ--יְכַבֵּס בְּגָדָיו בַּמַּיִם, וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם; וְטָמֵא, עַד-הָעָרֶב."

כל הטקס נראה הזוי וברמה של עבודת אלילים. לוקחים פרה מיוחדת, שוחטים אותה, שורפים אותה, טוחנים את האפר ומערבבים אותו עם צמחים, מוסיפים מים ויש לנו נוזל שמטהר אנשים מטומאת מת שהיא הטומאה החמורה ביותר. מה זה? הגמרא נספרת לנו שגם שלמה המלך – החכם מכל אדם – מודה שאינו מבין זאת. מה בכל זאת אומרים חז"ל? זו מצווה שאיננו מבינים אבל היא נועדה להראות שאנו מצייתים לקב"ה גם כשאיננו מבינים כי זאת חוקה שתכליתה המלכת ה' עלינו. יפה אבל לא מספק. ובכל זאת מביא הרב ריסקין מדברי מורו ורבו הרב סולובייצ'יק בהקשר לתכונה הפתיעה של המים שנועדו לטהר את מי שנטמא בטומאת מת (טומאה היא מושג ערטילאי כי לא רואים אותה ובמקרים רבים היא תלויה בהכרזה של כהן)- הם מטמאים את מי שמכין אותם! הדוגמא שהוא מביא היא של אדם שמחלץ מישהו אחר מבוץ טובעני, ברור שבמהלך החילוץ המחלץ יתלכלך, אבל יש לזה פן מנהיגותי חשוב. אם הכהנים - שאחראים ללמד את העם, להראות להם דוגמא אישית, ולחנך לחיים של קדושה – היו עושים את תפקידם כהלכה, לא היו אנשים נטמאים בטומאת מת. אם הכהנים צריכים לטהר את מי שנטמא סימן שהם לא היו מספיק טובים, לא הנהיגו כהלכה ולכן הם נטמאים. כן שוב חוזרים לעניין המנהיגות. הדרישות מהמנהיג תמיד גבוהות יותר ולכן תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו נענש בחומרה רבה יותר מסתם אדם שהתלכלך. ובדומה לכך במי מריבה.

ציטוט מהפרשה: "כ,יא וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ--פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם. כ,יב וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם."

החומרה הרבה בה נענשים משה ואהרן על חטא קל לכאורה נובעת מאותו מקור. עם צדיקים ומנהיגים מדקדק הקב"ה על כל פסיק ותו. אדם רגיל לא היה נענש כמעט על סטיה קלה כזו מההוראות (הכאה במקל במקום דיבור אל הסלע) אבל למנהיגים זו סטיה עצומה. זו מעידה של חוסר אמונה. חריגה זו נתפסת כדוגמא שלילית לכל העם ולכן העונש כה חמור. יש מפרשים האומרים שהפסוק הבא: " כ,י וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶת-הַקָּהָל--אֶל-פְּנֵי הַסָּלַע; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים--הֲמִן-הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם. " מצביע על הבעיה העיקרית – משה ואהרן איבדו את סבלנותם כלפי העם ולכן אינם יכולים להמשיך ולהנהיג את העם לקראת הכניסה לארץ ישראל.

ומה עם הרבי מלובביץ'? הוא מתייחס להיבט אחר של מצות פרשת פרה אדומה. הוא מציין את העובדה שאכן כל מי שמתעסק עם הפרה ועם הכנת מי הנידה (שנועדו לטהר טמאים) נטמא בעצמו חוץ מממלא תפקיד אחד – זה שמזה (משפריץ) את המים על הטמא כדי לטהרו - אינו נטמא! למה? כי מי שיורד אל הטמאים כדי לטהרם ומקריב את עצמו לטובת הכלל ראוי שיישאר בטהרתו. הנכונות שלו ל"התלכלך" בשביל אחרים משאירה אותו נקי. ובדומה לכך הבטיח הרבי לכל שלוחיו בעולם (זו פעילות יוצאת מגדר הרגיל שמאפשרת לכל יהודי בכל מקום בעולם למצוא אוכל כשר, בית כנסת וציבור לחגוג איתו בחגים במקום להיות נטוש לבד בארץ זרה כשכל אחיו היהודים חוגגים בבתיהם) שהם יישארו טהורים ומחוסנים מהשפעות זרות בגלל ההקרבה העצמית שלהם לטובת הכלל. מי שמכיר שליחי חב"ד במקומות הכי נידחים בעולם החיים לבד עם משפחתם, יודע כמה זה קשה וכמה פעילותם ראויה לכל שבח.

זו המנהיגות שכולנו היינו רוצים שתהיה לנו....

שבת שלום

[1] בספרו "אור תורה" על מעבר, מחלוקת ומנהיגות בספר במדבר בהוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד 2012.

[2] הרב ריסקין מציין בספריו שלשה אנשים אשר השפיעו עליו השפעה מכרעת והוא נותן להם תארים: למדן הדור – הרב סולובייצ'יק, מנהיג הדור – הרבי מלובביץ', פוסק הדור – הרב משה פיינשטיין, כולם פעלו בארה"ב של המאה העשרים וכולם זכרם לברכה.

נ"ב: אם האותיות מספיק קטנות זה נכנס בעמוד אחד....

#סבאישראל #פרשתשבוע