דברים לפרשת השבוע - בלק תשע"ה‎

דבר תורה לפרשת בלק תשע"ה (פרשה שביעית בספר במדבר)

תקציר הפרשת (מתוך אתר גלים מבית סנונית):

בלק, מלך מואב, חושש מישראל המתקרבים לארצו, ושולח שליחים לבלעם בן בעור שיבוא לקלל את ישראל. בלעם מחכה לתשובת ה' שאוסר עליו ללכת! השליחים באים פעם נוספת לשכנע אותו, ובלעם הולך בתנאי שיגיד מה שה' יאמר לו. בדרך חוסם מלאך ה' את אתונו של בלעם והיא נעצרת. בלעם מכה בה עד שהיא פותחת את פיה. רק אז רואה גם בלעם את המלאך, שמשביע אותו לומר רק מה שיאמר לו. בלעם מגיע לבלק, ומפיו יוצאים רק דברי ברכה לישראל! ישראל זונים אחרי בנות מואב ומדיין, ומשתתפים בפולחן לאלוהיהם. משה מצווה להרוג בהם. כשפנחס בן אלעזר רואה איש ישראלי ומדיינית חוטאים לעיני כול, הוא הורג את שניהם והמגיפה נעצרת.

פרשת בלק משמשת מקור בלתי נדלה של סופרלטיבים ומחמאות לעם ישראל. מדהים כמה פניני לשון מברכותיו של בלעם נקלטו בשפתינו ומשמשים אותנו עד היום.

כג,כא לֹא-הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב, וְלֹא-רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל; יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ.

כג,כד הֶן-עָם כְּלָבִיא יָקוּם, וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא; לֹא יִשְׁכַּב עַד-יֹאכַל טֶרֶף, וְדַם-חֲלָלִים יִשְׁתֶּה.

כד,ה מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל.

כד,ט כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ; מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר.

הפסוקים שלמעלה הם רק חלק מהציטוטים בהם אנו משתמשים כמעט יום יום. עד כדי כך שישעיהו ליבוביץ ובעקבותיו גם אברהם בורג רומזים לנו (בעקבות מדרשי אגדה שונים ובעקבות סגנון כתיבה ושירה דומים) שבלעם ומשה חד הם (מטפורית כמובן, כי אנו רואים מאוחר יותר שבני ישראל הרגו את בלעם בחרב ואילו משה רבנו מקום קבורתו לא נודע עד היום הזה).

אני רוצה ללכת השבוע בעקבות הרב חיים נבון[1]. הרב נבון מנסה לצייר את מה שמתחולל במחנה מואב כאשר בלק בן ציפור מלכם מביא למועצה את הרעיון המפתיע: לא להשתמש בצבא ובמערכות הרגילות שנועדו למצבים כאלו, אלא לשכור שירותים של קוסם שיקלל את עם ישראל המאיים שיצא ממצרים ונוחל הצלחות צבאיות מפתיעות שסופרו לנו בפרשה הקודמת (השמדת סיחון ועוג וכיבוש חשבון והבשן). הממסד (ראשי הצבא, הפקידים, הלוחמים), בודאי מתקומם. למה לא אנחנו נמלא את ייעודינו אליו התכוננו כל הזמן? למה לפעול פתאום מחוץ לקובייה?

הרב נבון לוקח את עצמו למלחמה המתמדת בין הממסד (הצבא המואבי ומצביאיו) לכל מי שרוצה לפעול כנגדו (אפילו המלך בלק או עמו בשלבים מסוימים). אם מסתכלים בתוצאות הראשונות הממסד צודק – בלעם אינו מביא את הסחורה ולמעשה לא מקלל את עם ישראל ולא עוצר את התקדמותו. לעומת זאת בהמשך, העצה שנותן בלעם לעם המואבי (שיוצאת אף מהשגרה של בלעם של נבואה, ברכה, וקללה) לגרום לעם ישראל לחטוא בזנות המונית אכן מביאה מגיפה על עם ישראל.

אנו עדים היום בישראל למלחמה של ממש בין הממסד הרבני לבין המבקרים אותו. יש נסיגה בהישגים בתחומי הכשרות, החיתון, והגיור שבהם הופיעו כוחות חדשים שחיים בעמם ורוצים לתת מענה לקהילות הרבות בהן הם פועלים (כמו רבני צהר, רבני בית הלל, הצבא והגיורים ועוד). הרבנות הראשית היום מנהלת מלחמה (מלחמת מאסף אני מקווה), בכל הרעיונות החדשים ומנסה לשמר את הכוח והשררה בידה (וגם את היכולת לייצר משרות למקורביה).

בנושא הזה נראה שהרבנות רוצה לאמץ גישות נוצריות על פיהן רק מה שהממסד הדתי עושה תקף, בעוד שהיהדות תמיד הטילה את האחריות על האיש הבודד, על כל יהודי ויהודי. דוגמאות: ביהדות נישואין תקפים ומחייבים גט גם אם נעשו ללא רב אלא בנוכחות שני עדים יהודים בלבד. בנצרות אין תוקף לנישואין ללא כומר. כאשר אלדד ומידד מתנבאים במחנה נזעק יהושע ופונה למשה על החריגה מסמכות ואז משה עונה לו באדישות: אתה מקנא לממסד ולי? ומי ייתן את כל עם ה' נביאים. הרב סולובייצ'יק מעיר שנראה שהתנגדותם של "המתנגדים" לחסידות נבעה מהתנגדות לממסד החסידי שהציב "מתווך" בדמות האדמו"ר בין החסיד לאלוקיו.

העריצות הממסדית והכוח שצובר הממסד עומדים גם בלב ספרו של ד"ר מיכה גודמן[2]. הספר מעלה תזה שבספר דברים, משה מתווה לעם ישראל דרך תפקוד חדשה הנוטלת את הכוח מידי הממסד ושומרת אותו בידי העם. (וכדבריו: מקדש ללא אלוהים, מלכות ללא כוח...)[3]. יש כהנים אבל תפקידם מוגבל וצר ובימינו שאין כבר קורבנות והתפילה החליפה אותם תפקיד הכהנים כמעט נעלם. אבל המהפכה הזו קשה, הן הממסד והן העם מתקשים לחיות בלי ממסד חזק. האם אנחנו במדינת ישראל של היום כן נצליח? אני מאמין שבמאבק הזה העם היהודי ינצח. האחריות תישאר בידי כל אדם כאשר הממסד יספק לו את הכלים לחיות את חייו על פי אמונתו. לא פשוט, ועדיין צפויים לנו מאבקים גדולים, אבל יש תקווה.

ואי אפשר בלי הציטוט המפורסם שאנו שומעים כה הרבה: " כג,ט כִּי-מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ: הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב." והפרוש לו שאני אוהב: כאשר עם ישראל לבדד ישכן – קרי, יאיר כנר בודד בחשיכה ויציע אור לגויים אז הוא ישכן בשלוה לבטח. אבל כאשר הוא כמו כולם ואין לו דבר מיוחד להציע אז הוא לא יתחשב כלומר לא ייחשב בעיני אף אחד. יש לנו משימה להיות אור לאומות, ובכל התחומים. אנו מצליחים לא רע בכמה וכמה תחומים אבל עדיין יש הרבה נושאים בהם במקום להוביל ולהתוות דרך חדשה אנחנו מחקים אותם, ולפעמים מיישמים התנהגויות גרועות הרבה יותר טוב מהם. לא זו הדרך שאנו צריכים להאיר....

שבת שלום

[1] "פרשות" מבט חדש על פרשות השבוע, מאת חיים נבון בהוצאת מעליות, ספרי מעליותא, מעלה אדומים תשס"ה

[2] "הנאום האחרון של משה" בהוצאת דביר תשע"ד

[3] מומלץ מאד לקרוא את הספר כולו או למצער לקרוא את אחרית דבר בעמודים 268 עד 270...

#סבאישראל #פרשתשבוע