דברים לפרשת השבוע - פינחס תשע"ה

דבר תורה לפרשת פנחס תשע"ה (פרשה שמינית בספר במדבר)

תקציר הפרשת (מתוך אתר גלים מבית סנונית):

ה' משבח את מעשהו של פנחס (מהפרשה הקודמת), ומבטיח לזרעו כהונת עולם. בני ישראל עורכים מפקד לשבטים בערבות מואב. בנות צלופחד באות אל משה בטענה שלאביהן אין בנים, ולכן לא יהיה ממשיך למשפחתו ולנחלתו. הן רוצות, למרות שזו זכות של הבנים במשפחה, לרשת את הנחלה. ה' מקשיב לבקשתן, ומורה על כך בחוק – מי שאין לו בנים, הבת יורשת את הנחלה. ה' מזכיר למשה שלא יוכל להיכנס לארץ, ואומר לו לעלות על ההר לראות אותה מרחוק. משה מוטרד: מי ימשיך להנהיג את העם? וה' מכריז על יהושע בן נון לממשיכו. משה ממנה את יהושע. בהמשך הפרשה – פירוט של הקורבנות, שיש להקריב יום יום ובמועדי השנה.

ציטוט מתחילת הפרשה:

כה,יא פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי.

כה,יב לָכֵן, אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם.

כה,יג וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

הפרשה הקודמת (בלק) מסתיימת כאשר פינחס (נכדו של אהרן) באקט קנאי נורא נוטל את החוק לידיו והורג את זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון ואת כזבי בת צור נשיא מדיין שפיתתה אותו לעבודה זרה פומבית. האירוע מסתיים לא רק במותם של זמרי וכזבי אלא גם ב 24,000 הרוגים נוספים במגיפה שפקדה את בני ישראל. ("הצלחה" לא רעה לעצה שנתן בלעם לבלק אחרי שלא הצליח במשימה לקלל את עם ישראל. ובמיוחד אחרי שאמר "מה טובו אהליך ישראל" שמעידים על צניעותם של בני ישראל שלא עמדה במבחן הזמן, וכנראה גם לא במבחן הפיתוי של בנות מדיין היפות...).

יש התייחסות אמביוולנטית למעשהו של פנחס וחלק מהמפרשים אומרים שהפתיחה של פרשת פנחס, שצוטטה למעלה, וה"פרס" המיוחד שהוענק לו מצביעים על יחס כפול גם מצד בורא עולם למעשה זה.

מחד, יש ציון לשבח על כך שבעת צרה מישהו נוטל יזמה כדי לפתור את הבעיה המאיימת על עם ישראל לפני שכל העם ייכחד. על התעוזה וההיחלצות של פינחס מגיע לו פרס. אבל האם זו הדרך היחידה לפתור את הבעיה? ללא משפט? בלי שיש אפשרות חזרה מהמעשה?

הנצי"ב אומר שיש משמעות לפרס. אכן מה שעשה פינחס היה נכון וראוי אבל רק במקרה פרטי זה. ברית השלום שניתנה לו על ידי הקב"ה נועדה לעשות שני דברים. האחד לעקר את הרישעות והאכזריות מליבו של פינחס (כי יש חשש שחוסר תיקון יביא להשחתה שלו) והשני לאותת לכל האומה שמעשה פינחס היה נכון באופן חד פעמי ויוצא דופן. להבא, אין מקום לפתרון כזה ויש לפעול בדרך המשפט המקובלת.

הפרשה מטפלת בעוד נושאים ורציתי רק לציין שיש בפרשה את כל החגים והמועדים שנצטווינו עליהם בתורה –מתחילים בקרבן התמיד היומי, ממשיכים בשבת, אחר כך ראש חודש, פסח, שבועות (שבפרשה זו נקרא – יום הביכורים), ראש השנה, יום כיפור, וסוכות. המנהג שאנו נוהגים בקריאת התורה במועדים הוא שאנו קוראים את הפסוקים הרלוונטיים לכל מועד, כפי שהם מופיעים בפרשת פינחס, כ"מפטיר" (המסיים, הסופי) של קריאת התורה באותו מועד.

ד"ש לכולם מהולנד שבה אנו מבלים עם שתיים מהנכדות שלנו – שקד והלל השבוע ובשבוע הבא.

שבת שלום!

#פרשתשבוע #סבאישראל