דברים לפרשות השבוע מטות - מסעי תשע"ה

דבר תורה לפרשות מטות-מסעי תשע"ה (פרשות תשיעית ועשירית – אחרונות - בספר במדבר)

תקציר הפרשות (מתוך אתר גלים מבית סנונית):

פרשת מטות

הַפָּרָשָׁה פּוֹתַחַת בִּנְדָרִים (כְּמֵעֵין שְׁבוּעוֹת) וּמַשְׁמָעוּתָם. מֹשֶׁה מַדְגִּישׁ לִפְנֵי הָעַם כִּי הַנּוֹדֵר נֶדֶר חַיָּב לְקַיְּמוֹ, וּמְלַמֵּד אוֹתָם הִלְכוֹת נְדָרִים. אֱלוֹהִים מְצַוֶּה אֶת מֹשֶׁה לָצֵאת לְמִלְחָמָה בַּמִּדְיָנִים, לְהִתְנַקֵּם בָּהֶם עַל נִסְיוֹנָם לִפְגֹּעַ בְּיִשְׂרָאֵל. הָעַם יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה בְּרָאשׁוּת פִּנְחָס, וּבְסִיּוּמָהּ מְנֻצָּחִים הַמִּדְיָנִים. אָנוּ מִתְוַדְּעִים לְסִפּוּרָם שֶׁל בְּנֵי גָּד וּבְנֵי רְאוּבֵן: לִשְׁנֵי שְׁבָטִים אֵלּוּ הָיָה מִקְנֶה (צֹאן וּבָקָר) רַב מְאֹוד, וּבִרְאוֹתָם אֶת הַשְּׁטָחִים הַיְּרֻקִּים לְמִרְעֶה שֶׁנִּכְבְּשׁוּ בַּמִּלְחָמוֹת, בִּקְּשׁוּ לְהִשָּׁאֵר וּלְהִתְיַשֵּׁב שָׁם וְלֹא לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן. מֹשֶׁה כָּעַס עֲלֵיהֶם עַל כָּךְ שֶׁלֹּא יִצְטָרְפוּ לְמִלְחֶמֶת כִּבּוּשׁ הָאָרֶץ עִם אֲחֵיהֶם, וּלְבַסּוֹף נִמְצְאָה הַפְּשָׁרָה: הַנָּשִׁים וְהַטַּף יִשָּׁאֲרוּ לְהִתְיַשֵּׁב שָׁם, וְהַגְּבָרִים יַעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וְיִצְטָרְפוּ לַמִּלְחָמָה עִם אֲחֵיהֶם.

פרשת מסעי (אחרונה בספר במדבר)

לִקְרַאת הַהַגָּעָה לָאָרֶץ מְסַכֵּם מֹשֶׁה אֶת כָּל מַסְּעֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, הָחֵל מֵרַעְמְסֵס שֶׁבְּמִצְרַיִם וְעַד עַרְבוֹת מוֹאָב, שָׁם הֵם נִמְצָאִים כָּעֵת. בַּמָּקוֹם הַזֶּה מְצַוֶּה ה' אֶת מֹשֶׁה עַל יְרֻשַּׁת הָאָרֶץ וְהַהִתְיַשְּׁבוּת בָּהּ. כְּמוֹ כֵן מְתָאֵר ה' לְמֹשֶׁה אֶת גְּבוּלוֹתֶיהָ שֶׁל הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת, וּמְפָרֵט אֶת שְׁמוֹת נְשִׂיאֵי הַשְּׁבָטִים שֶׁיָּצְאוּ בְּרֹאשׁ כֻּלָּם, וּמֵעֲלֵיהֶם – יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶלְעָזָר הַכּוֹהֵן. הַשֵּׁבֶט הַיָּחִיד שֶׁלֹּא יִירַשׁ נַחֲלָה מִשֶּׁלּוֹ הוּא שֵׁבֶט לֵוִי הַמְּיֹעָד לַעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ, וְכָל אֶחָד מֵהַשְּׁבָטִים הָאֲחֵרִים מְצֻוֶּה לְהַקְצוֹת לָהֶם עָרִים בְּנַחֲלָתָם. צִוּוּי נוֹסָף הוּא הַפְרָשַׁת שֵׁשׁ "עָרֵי מִקְלָט" בִּשְׁנֵי עֶבְרֵי הַיַּרְדֵּן – עָרִים אֲלֵיהֶן יוּכַל לְהִמָּלֵט רוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה, בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי גּוֹאֵל הַדָּם הָרוֹצֶה לְהָרְגוֹ. בְּפָרָשָׁה זוֹ גַּם מֻזְכָּר דִּינָן שֶׁל בְּנוֹת צְלָפְחָד (זוֹכְרִים? מִפָּרָשַׁת פִּנְחָס!).

בפרשות השבוע מטות מסעי[1] יש נושאים רבים. אני מעוניין להתמקד בשלשה: 1. תנאי בני גד ובני ראובן, 2. משפט וחנינה, 3. זיכרון העבר כדי לבנות עתיד.

1. בפרשת השבוע מתנה משה תנאי עם השבטים שרצו לקבוע נחלתם בעבר הירדן המזרחי ולא לקבל חלקם בגבולות הארץ שממזרח לירדן. בעיקרון משה רוצה למנוע מצב של השתמטות מצרכי ציבור על ידי איזה קבוצה שתהיה. "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה: וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי ה' עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו: וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה': וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם: בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ". מסגנון הפסוקים דלעיל למדו חכמים איך צריך לבצע התניה תקפה שיכולה לעמוד במבחן וכך פסקו: "כל תנאי צריך להיות בו ארבע דברים, ואלו הן: שיהיה כפול, ושיהיה הן שלו קודם ללאו, ושיהיה התנאי קודם למעשה, ושיהיה התנאי דבר שאפשר לקיימו. ואם חסר התנאי אחד מהם, הרי התנאי בטל, וכאילו אין שם תנאי כלל," – בעיני חשובים שני דברים: האחד שצריך תמיד להתחיל באופן חיובי, והשני שצריך לפרט גם מה הסנקציה אם לא מתקיים התנאי – אחרת אי אפשר לאכוף כלום – שזו אחת הרעות החולות במדינתנו היום!

2. משפט וחנינה – הזכרנו בעבר שחלק מהחוקים בתורה, על פי הרמב"ם, נולדו בגלל הצורך לגשר בין עם עבדים שיצא לחופשי אחרי שספג תרבות זרה במשך מאות שנים לבין עם מתוקן שהביא לעולם את עשרת הדיברות ושמיועד להאיר ערכי צדק ומוסר וחסד לכל האומות בהמשך הדרך (לא אנחנו עדיין לא שם – אבל בהחלט קרובים לשם בוודאי בהשוואה לעמים רבים). ביניהם הכירה התורה בגאולת דם שהייתה מקובלת אז בעולם ושלא ניתן היה למחותה לצמיתות בשלב זה של חיי העם. אולם התורה חייבה אותנו להכין ערי מקלט עבור מי שהרג בשוגג (לא מי שרצח בכוונה תחילה) ומשיגיע לשם בשלום אנחנו אחראים לחייו. נקודה מעניינת היא שמי שגלה לאחת מערי המקלט אינו יכול לעזוב אותה אלא במות הכהן הגדול. זו אמירה שאני מפרש אותה כך: אמנם חסנו על חיי הורג בשגגה, אבל לא לנו לקבוע את תקופת העונש ומתן החנינה. מי שהרג נפש עונשו ייקצב לא על ידי אדם אלא בידי שמיים. בני האדם אינם יכולים להתעסק בדיני נפשות בלא משוא פנים...

3. "לג,א אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לְצִבְאֹתָם: בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן. לג,ב וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם--עַל-פִּי יְהוָה; וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם. " מה הטעם שבגללו משה מספר לנו את כל מסעי ישראל במדבר? הלא כבר סיפרנו עליהם, לשם מה החזרה? ומדוע כפל הלשון בפסוקים? לטעמי משה רוצה לאמר לנו שחשוב לזכור את העבר שלנו כדי לבנות עתיד, והוא מדגיש זאת במיוחד ערב הכניסה לארץ ישראל (כבר אמר יגאל אלון זכרו לברכה: "עם שאינו מכבד את עברו, גם ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל"). הנצי"ב[2] אומר שהפסוקים המצוטטים מחלקים את המסעות של בני ישראל לשני חלקים האחד – להוציא את עם ישראל ממצרים (לנקותו מהגלות) והשני – להכין את העם להיכנס לארץ ישראל ולהיות ריבון בארצו. אין אפשרות להפוך מעבד לאדון ולריבון בהרף עין[3]. צריך זמן, סבלנות, וטיפוס הדרגתי.

שבת שלום!

[1] אנו קוראים השבת שתי פרשות כדי להספיק לסיים את כל חמשת חומשי תורה עד שמחת תורה שהרי יש בהם יותר פרשות מאשר יש בשנה שאינה מעוברת

[2] הרב נפתלי צבי יהודה ברלין בפירושו "העמק דבר" לספר במדבר.

[3] כולנו מכירים את המושג עבד כי ימלוך שמדגים מה קורה למי שעבר מצד לצד – הוא הופך לחיקוי גרוע וחסר תרבות של אדון שמנצל את עבדיו ובצורה גרועה יותר ממה שחווה הוא עצמו כשהיה עבד.

#פרשתשבוע #סבאישראל