דברים לפרשת השבוע - ואתחנן תשע"ה

דבר תורה לפרשת ואתחנן תשע"ה (פרשה שניה - בספר דברים)

תקציר הפרשה (מתוך אתר גלים מבית סנונית):

מֹשֶׁה לֹא מַשְׁלִים עִם כָּךְ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לָאָרֶץ, וּמִתְחַנֵּן לִפְנֵי ה' לְהַתִּיר לוֹ לְהִכָּנֵס. אַךְ הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁנִּתַּן לוֹ הוּא לַעֲלוֹת עַל הַר גָּבוֹהַּ וְלִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ בְּעֵינָיו. מֹשֶׁה מְצַוֶּה אֶת הָעַם עַל חֲשִׁיבוּת שְׁמִירַת הַתּוֹרָה וְחֻקֶּיהָ – בְּלֹא לְהוֹסִיף אוֹ לִגְרֹעַ, וּזְכִירַת מְאֹרְעוֹת הַמִּדְבָּר, עֲלֵיהֶם יֵשׁ לְסַפֵּר לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים. הֵם מְצֻוִּים לִזְכֹּר אֶת מַעֲמַד הַר סִינַי וְהָאִסּוּר הֶחָמוּר עַל עֲבוֹדָה זָרָה. כָּאן מְקַיֵּם מֹשֶׁה אֶת אֲשֶׁר צֻוָּה בְּפָרָשַׁת מַסְּעֵי – וּמַבְדִּיל שָׁלוֹשׁ עָרֵי מִקְלָט בַּצַּד הַמִּזְרָחִי שֶׁל הַיַּרְדֵּן. מֹשֶׁה אוֹסֵף אֶת יִשְׂרָאֵל וְחוֹזֵר בִּפְנֵיהֶם עַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת (הַשְׁווּ לְפָרָשַׁת יִתְרוֹ). הוּא מְצַוֶּה אוֹתָם לִשְׁמֹר עֲלֵיהֶם וְעַל שְׁאָר הַמִּצְווֹת, וּמְסַכֵּם בַּפָּסוּק הַמֻּכָּר "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד"

ציטוט מפרשת דברים: (פרק א' פסוק ל"ז אחרי שמשה מספר שוב את פרשת המרגלים מראות עיניו):" גַּם-בִּי הִתְאַנַּף יְהוָה, בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר: גַּם-אַתָּה, לֹא-תָבֹא שָׁם". - הפעם השניה בה מוזכר עונשו של משה שלא ייכנס ארצה.

ציטוט מפרשת ואתחנן: (פרק ד' פסוק כ"א אחרי שמשה מתחנן להכנס לארץ וה' דוחה את בקשתו ) "וַיהוָֹה הִתְאַנַּף-בִּי עַל-דִּבְרֵיכֶם וַיִּשָּׁבַע לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת-הַיַּרְדֵּן וּלְבִלְתִּי-בֹא אֶל-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יְהוָֹה אֱלהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה " הפעם השלישית בה מוזכר עונשו של משה שלא ייכנס ארצה.

הפעם הראשונה היתה בספר במדבר פרק כ' פסוק י"ב פרשת מי-מריבה ") יעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם") שם מדבר ה' ואומר שהסיבה: חוסר אמונה! קשה קצת לעכל האשמה כזו מול משה ואהרן ועל כן מוסיפים המפרשים ואומרים שכעסו של משה על העם הוא שהביאו מצד אחד לדבר סרה בעם במקום להתפלל עבורו ומצד שני לחוסר האמונה שבדברים בלבד תיפתר הבעיה.

בפעם השנייה והשלישית המצוטטות לעיל משה מספר את הדברים מנקודת ראותו שלו. מנקודת מבטו מבין משה שמנהיגות אחראית וערבות הדדית הן הגורם האמיתי לכך שאינו נכנס לארץ. מנהיג שעמו כשל בחטא המרגלים אינו יכול לרחוץ בניקיון כפיו ולאמר זה הם, לא אני. מנהיגות אמיתית משמעותה לקיחת אחריות שאומרת שאם המונהגים כשלו סימן שהמנהיג לא הנהיג כהלכה. ובנוסף, קברניט אינו יכול להפקיר את נוסעיו. אם נגזר על דור המדבר למות שם ולא להיכנס לארץ, הערבות ההדדית מחייבת את משה להישאר עימם מחוץ לגבולות ארץ ישראל. זו הבנה עמוקה של המנהיגות ובצידה ההסכמה שאכן כך צריך להיות.[1] (הלוואי על מנהיגינו דהיום...)

בפרק ה' חוזר משה על עשרת הדיברות (שהופיעו לראשונה במעמד הר סיני שבפרשת יתרו בספר שמות). הדִבֵר השלישי בפסוק י"א: "לא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-יְהוָֹה אֱלהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לא יְנַקֶּה יְהֹוָה אֵת אֲשֶׁר-יִשָּׂא אֶת-שְׁמוֹ לַשָּׁוְא". אנו עדים היום למקרים רבים בהם כהנים, רבנים וכלי קודש אחרים (מטעמם או אף כאלו שמונו רשמית) ואחרים לוקחים לעצמם את החירות ולאמר שהם דוברים בשם ה', הם יודעים מה הוא רוצה, מה סדר העדיפות מה נכון ומה לא נכון. לא סתם מופעי דבר זה מיד אחרי האיסור על עבודה זרה. כאשר מי שהוא נושא את שם השם לשווא, זה גובל בעבודה זרה. זה נוגע לכל תחומי חיינו ומחייב משנה זהירות במיוחד על יד כל המשרתים בקודש. לא ה' מינה אותם. והוא אף אסר על כולנו לשאת את שמו לשווא.

השבוע אנחנו בין שני חגים. בתחילת השבוע צום תשעה באב[2] ובסוף השבוע ט"ו באב. רק לתזכורת לכולנו עליהם

1. בתשעה באב על פי המסורת אנחנו מתאבלים על חמשה אירועים שונים:

1.1. חטא המרגלים – בתשעה באב נגזר שדור המדבר לא ייכנס לארץ ישראל

1.2. חורבן בית ראשון על ידי הבבלים

1.3. חורבן בית שני על יד הרומאים

1.4. כיבוש העיר ביתר על ידי הרומאים (כשלון מרד בר-כוכבא)

1.5. חרישת העיר ירושלם על ידי הרומאים

אחד הדברים שיש לנו ללמוד מכך הוא המאמץ לאחד אירועים רעים ליום רע אחד ולא להרבות ימים רעים בלוח השנה. אכן היה רצון פעם אצל קברניטי המדינה לצרף את יום הזיכרון לשואה לתשעה באב. הרעיון לא צלח מסיבות שונות.

2. בט"ו באב אנו חוגגים מספר אירועים משמחים:

2.1. הפסיקה המיתה של דור המדבר על פי המסורת (אפשר לקרוא מעט יותר אחרי חיפוש מקורות אצל הרב גוגל)

2.2. הותרו השבטים להינשא זה בזה (אחרי האיסור שהוטל על בנות צלופחד להתחתן רק עם בני שיבטן)

2.3. הותר החרם על שבט בנימין (שהוטל עליו אחרי המקרה המזעזע של פילגש[3] בגבעה)

2.4. הרומאים התירו לקבור את הרוגי העיר ביתר

בכל מקרה בפרשת ואתחנן מופיע קטע שקוראים אותו בתשעה באב בבוקר בבתי הכנסת (פרק ד' פסוקים כ"ה כ"ו):

"כִּי-תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִֹיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִֹיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי-יְהוָֹה אֱלהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ: הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ כִּי-אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לא-תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן:

לא סתם אנו קוראים זאת. הנטייה האנושית, אחרי שמתבססים וחיים טוב ללא דאגות, לשכוח במי אנו תלויים ומה הציפיות של ה' מאיתנו. כששוכחים יש סכנה שיבוא שוב "תשעה באב". אבל יותר מכך, משה, אחרי שהוא מבין את הסיבות לאי כניסתו לארץ ואת הכשל המנהיגותי שלו, אינו מרים ידיים, וכמו מנהיג טוב שלומד מהניסיון ומתקן את דבריו, הוא אינו מניח לעם לעשות מה שהוא רוצה ו"מה איכפת לי מהם"! להיפך, חשוב לו להמשיך וללמדם כיצד להתנהג כדי לשרוד לאורך זמן. זה אכן מנהיג אמיתי.

שבת שלום!

[1] הדברים נכתבים על בסיס מאמריו של הרב שלמה ריסקין בספרו אור תורה לפרשת ואתחנן.

[2] אני קורא לתשעה באב חג משום שהוא מופיע מחזורית ומעגלית מדי שנה כמו שאר המועדים ומשום שחז"ל אומרים שבזמן הגאולה כל הצומות יהפכו לימי ששון ושמחה.

[3] פילגש בגבעה הינו אירוע המסופר בסוף ספר שופטים (פרק יט-כא), שגרם למלחמה כבדה בעם.

#פרשתשבוע #סבאישראל