דברים לפרשת השבוע - עקב תשע"ה

דבר תורה לפרשת עקב תשע"ה (פרשה שלישית - בספר דברים)

תקציר הפרשה (מתוך אתר גלים מבית סנונית):

בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה מֻזְכֶּרֶת הַבְּרָכָה הַתְּלוּיָה בְּהִתְנַהֲגוּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל: בְּאִם יִשְׁמְרוּ אֶת הַמִּשְׁפָּטִים שֶׁנִּזְכְּרוּ בַּפָּרָשׁוֹת הַקּוֹדְמוֹת, מֻבְטָחִים לָהֶם: בְּרָכָה, עֹשֶׁר וּבְרִיאוּת וְכֵן נִצָּחוֹן עַל אוֹיְבֵיהֶם. אַךְ בְּאִם יִשְׁכְּחוּ עַם יִשְׂרָאֵל אֶת ה' וְאֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לָהֶם בַּמִּדְבָּר וְהוֹלִיכָם לָאָרֶץ הַטּוֹבָה, לֹא יִהְיֶה ה' שׁוֹמֵר לָהֶם וְהֵם יֹאבְדוּ בֵּין הָעַמִּים. מֹשֶׁה מַמְשִׁיךְ לְהַזְכִּירָם אֶת מְאֹרְעוֹת הַמִּדְבָּר: מַעֲשֵׂה עֵגֶל הַזָּהָב, כַּעַס אֱלוֹהִים וּשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת, תְּפִלַּת מֹשֶׁה לה' שֶׁיִּסְלַח לָהֶם וּפִסּוּל הַלּוּחוֹת הַחֲדָשִׁים. לְסִכּוּם, שׁוּב מוֹפִיעוֹת הַהַבְטָחוֹת לְפִרְיוֹן הָאָרֶץ וּגְשָׁמִים בְּעִתָּם - אִם יֵלְכוּ יִשְׂרָאֵל בַּדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה, אַךְ בַּצֹּרֶת וְגָלוּת יִהְיוּ מְנַת חֶלְקָם אִם יָרֵעוּ דַּרְכֵיהֶם. צִוּוּי נוֹסָף הַמּוֹפִיעַ הוּא לְלַמֵּד אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לִבְנֵיהֶם וְלַחְקֹק אוֹתָם עַל מְזוּזָה בְּפֶתַח בֵּיתָם.

אי אפשר להתעלם מהמאורעות האחרונים...

אלדד וייל[1] שואל השבוע (במיזם 929) האם תיתכן זהות יהודית חילונית-דתית משותפת? ומנסה לבחון האם המצווה "ואהבת לרעך כמוך אני ה' " יכולה להוות בסיס לזהות כזו. אני מביא כאן את סיום דבריו המתייחסים לפרשת השבוע (עקב) ומי שירצה יקרא את כל מאמרו באתר 929[2], "... הרב הלורד ג'ונתן זקס, רבה הראשי של בריטניה. בספרו: "רדיקלית אז, רדיקלית עכשיו" מציע כי אין לבסס את המוסר היהודי על "ואהבת לרעך כמוך", אלא דווקא על שלוש מילים אחרות המופיעות בפרק היומי שלנו (מפרשת עקב):"ואהבתם את הגר" (דברים פרק י, פסוק י"ט). הכוונה ב"גר" בלשון התורה (בניגוד למשמעות של ימינו) זה לאדם לא-יהודי שגר בארצך תחת ריבונות שלך (משהו בדומה לערבי-ישראלי בימינו).

אומר הרב זקס, כי מעבר לעובדה שבכל התורה אנו מוצאים מעל ל-30 מקומות בהם יש ציווי לדאוג לגר, הרי שהיתרון המוסרי הגדול של הפסוק מספר דברים על הפסוק מספר ויקרא, הוא בזה שזו מעלה אחת לאהוב את האחר כי הוא כמוך, וזו מעלה עוד יותר גדולה לאהוב את האחר בגלל שהוא שונה ממך.

המוסר היהודי מגיע לשיאו דווקא בציווי לאהוב את מי שאיננו דומה לך, במי שהולך בדרך שונה ממך, נוהג אחרת ואפילו מאמין אחרת. נראה לי כי על בסיס הבנה מוסרית זו מפרשתנו ניתן לבסס זהות יהודית משותפת לדתיים ולחילונים. זו זהות שמבינה את המקום בו יכולה להיות שונות, ומצד שני שותפה לצו היהודי המוסרי החשוב והגדול של לאהוב את האחר כי הוא אחר."

אני רוצה להוסיף מהפרשה את הפסוקים הבאים המראים שה' הגיבור והנורא מלמד אותנו מה חשוב באמת: פרק י' פסוקים י"ז עד כ': "כִּי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם--הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים, וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים: הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר, וְהַנּוֹרָא, אֲשֶׁר לֹא-יִשָּׂא פָנִים, וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד. עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם, וְאַלְמָנָה; וְאֹהֵב גֵּר, לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה. וַאֲהַבְתֶּם, אֶת-הַגֵּר: כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, אֹתוֹ תַעֲבֹד; וּבוֹ תִדְבָּק, וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ.[3]"

שני נושאים נוספים צדו את עיני בפרשה.

הראשון - בתחילת הפרשה אנו קוראים: (פרק ז' פסוק י"ב) " וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ." רש"י מפרש: " והיה עקב תשמעון - אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון: ושמר ה' וגו' - ישמור לך הבטחתו" והרב חיים נבון מסביר[4] שלפעמים קל לשמור על מצוות "גדולות" כי הם מלוות בהתלהבות ובקהל רב (כמו למשל בהקפות שניות בשמחת תורה). קשה הרבה יותר לקיים מצוות "קלות" ורוטיניות כמו תפילה במניין 3 פעמים ביום, או נטילת ידיים, או תשלום משכורת בזמן וכחוק וכד' (הדבר דומה אולי להבדל שבין עמידה ברמזור אדום בצומת הומה לבין עצירה בעצור במקום נידח בשתיים בלילה). אם אנחנו מצליחים להקפיד על שמירת החוק / קיום המצוות גם בדברים הקטנים, גם כשאיש אינו רואה, גם כשאין סיכוי שניתפס אז אנו ראויים שה' ישמור לנו את הבטחתו להתקיים בארץ בשלום ובשלוה.

השני – בפרק ח' פסוק ג' נאמר: "וַיְעַנְּךָ, וַיַּרְעִבֶךָ, וַיַּאֲכִלְךָ אֶת-הַמָּן אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ, וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ: לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ, כִּי לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם--כִּי עַל-כָּל-מוֹצָא פִי-יְהוָה, יִחְיֶה הָאָדָם." הרב שלמה ריסקין[5] מסתכל על הכפילות של המילה "יחיה" בפסוק זה וכדי להסבירה הוא מפנה אותנו לתרגום אונקלוס לתורה: "וְעַנְּיָךְ, וְאַכְפְּנָךְ, וְאוֹכְלָךְ יָת מַנָּא דְּלָא יְדַעְתָּא, וְלָא יְדַעוּ אֲבָהָתָךְ: בְּדִיל לְהוֹדָעוּתָךְ, אֲרֵי לָא עַל לַחְמָא בִּלְחוֹדוֹהִי מִתְקַיַּם אֲנָשָׁא--אֲרֵי עַל כָּל אַפָּקוּת מֵימַר מִן קֳדָם יְיָ, חָיֵי אֲנָשָׁא."

שמתרגם את ה"יחיה" הראשון ל"יתקיים" ואת השני ל"יחיה". יש הבדל בין קיום לבין לחיות. אפשר להתקיים בלי לחיות (ראה את חיי האסירון/עשירון עליון (עובדי ההיי-טק בדימוי מוצלח) במהלך השבוע ולפעמים גם בסופו) לשם כך צריך את הצרכים הבסיסיים – מזון, מלבוש ומחסה. כדי לחיות צריך גם משהו לנשמה! זו הסיבה שיש לנו שבת. בשבת אסורות המלאכות שמתעסקות בקיום. ימי החול מוקדשים לקיום הגשמי, השבת נועדה לספק מזון לנשמה לתת לנו טעם לחיים שיהיה עבור מה להתקיים.

שבת שלום!

[1] אלדד וייל הוא, מוסמך במחשבת ישראל ויועץ לראש העיר ירושלים

[2] http://www.929.org.il/page/163/post/5040

[3] על הפסוק האחרון יש מאמר יפה של פרופסור אסא כשר באתר 929: http://www.929.org.il/page/163/post/5038

[4] בספרו "פרשות מבט חדש על פרשות השבוע" בהוצאת מעליות ספרי מעליותא מעלה אדומים תשס"ה

[5] בספרו "אור תורה על מורשה, היסטוריה וברית בספר דברים" בהוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד תל-אביב 2013

#סבאישראל #פרשתשבוע