דברים לפרשת השבוע - ראה תשע"ה

דבר תורה לפרשת ראה תשע"ה (פרשה רביעית - בספר דברים)

תקציר הפרשה (מתוך אתר גלים מבית סנונית):

בְּהֶמְשֵׁךְ לַצִּוּוּיִים עַל שְׁמִירַת הַתּוֹרָה, מֹשֶׁה נוֹתֵן לִפְנֵי הָעַם "בְּרָכָה" וּ"קְלָלָה". הוּא גַּם מַזְכִּיר אֶת הַמַּעֲמָד שֶׁיִּתְקַיֵּם בְּהַגִּיעָם לָאָרֶץ, עַל הַר גְרִיזִים תִּנָּתֵן הַבְּרָכָה וְעַל הַר עֵיבָל – תִּנָּתֵן הַקְּלָלָה. הַבְּרָכוֹת הֵן שָׂכָר עַל שְׁמִירַת הַמִּשְׁפָּטִים, וְהַקְּלָלוֹת כְּעֹנֶשׁ אִם לֹא יִשְׁמְרוּ. בַּהֶמְשֵׁךְ מְפֹרָטִים הַחוֹבוֹת וְהָאִסּוּרִים בְּבוֹאָם לָאָרֶץ, עֲבוֹדַת הָאֵל בִּמְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ, וְכֵן מֻזְכָּרִים אִסּוּרִים מְיֻחָדִים כְּמוֹ לֹא לִשְׁמֹעַ לִנְבִיאֵי שֶׁקֶר, וְלַאֲחֵרִים הַמְּנַסִּים לְהָסִית הָעָם מִדֶּרֶךְ הָאֵל. עוֹד מְסַפֵּר מֹשֶׁה מָה יַעֲלֶה בְּגוֹרָלָהּ שֶׁל "עִיר הַנִּדַּחַת" – עִיר שֶׁאֲנָשֶׁיהָ פָּנוּ לַעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים. כְּמוֹ כֵן חוֹזֵר מֹשֶׁה עַל חֻקֵּי הַכַּשְׁרוּת הַשּׁוֹנִים, עַל מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ: מַעַשְׂרוֹת, שְׁמִיטָה וְעַל שְׁלֹשֶׁת הָרְגָלִים: פֶּסַח, שָׁבוּעוֹת וְסֻכּוֹת.

פרשת ראה מכילה נושאים רבים. אני רוצה להתמקד בחלק מהם ואתחיל במספר ציטוטים מהפרשה. כרגיל, אשתמש לצורך כך בדברים שנמצאים במיזם 929 לקריאת תנ"ך ובספרים שונים של הוגים ורבנים על פרשות השבוע.

1. יא,כו רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה.

2. טו,ד אֶפֶס, כִּי לֹא יִהְיֶה-בְּךָ אֶבְיוֹן: כִּי-בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ, יְהוָה, בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן-לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ.

3. טו,יא כִּי לֹא-יֶחְדַּל אֶבְיוֹן, מִקֶּרֶב הָאָרֶץ; עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ, לֵאמֹר, פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ, בְּאַרְצֶךָ.

4. יד,א בָּנִים אַתֶּם, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם: לֹא תִתְגֹּדְדוּ, וְלֹא-תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם--לָמֵת.

5. יב,ה כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, מִכָּל-שִׁבְטֵיכֶם, לָשׂוּם אֶת-שְׁמוֹ, שָׁם--לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ, וּבָאתָ שָּׁמָּה.

אברהם בורג[1] משתמש בפסוק זה (ציטוט 1) כדי לדבר על ערך הבחירה. אותו ערך (יחד עם תכונת הדיבור) המבדיל בינינו לבין שאר בעלי החיים. הטענה המעניינת בדבריו היא שעצם הבחירה או עצם היכולת לבחור / הזכות לבחור מכניסה לחיינו את התחום האפור הנמצא בין שחור ללבן. מכניסה לחיינו את הספק. מורה לנו בעצם שאין שחור ולבן. ואומרת לנו שייתכן ובזמנים שונים תהיה לנו פסיקה שונה בהתאם לנסיבות. חשוב לי מאד להביא דברים אלו במיוחד על רקע מאורעות זמנינו ואני מנצל את ההזדמנות כדי לצטט מילה במילה מדבריו: "...מרכיב חשוב...הוא היכולת של המאמין הבודד ושל הקהילה לחשוב, לתהות ולנדוד בין חלופות. אמונת הבחירה החופשית בקושי קיימת. יותר מדי דברים הפכו לברורים מאליהם, לאקסיומות מוחלטות וממילא לנעדרי ביקורת. הפרשה שלנו, מציעה לנו אמונה דרך הספק. ובאותו נושא מצטט אברהם בורג את הרמב"ם[2]: "רשות כל אדם נתונה לו: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות בידו; ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות בידו. הוא שכתוב בתורה "הן האדם היה כאחד ממנו, לדעת, טוב ורע" (בראשית ג,כב)--כלומר הן מין זה של אדם היה אחד בעולם, ואין לו מין שני דומה לו בזה העניין, שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ, ואין לו מי שיעכב על ידו מלעשות הטוב או הרע... ועיקר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה--שנאמר "ראה נתתי לפניך היום, את החיים ואת הטוב, ואת המוות, ואת הרע" (דברים ל,טו), וכתוב "ראה, אנוכי נותן לפניכם--היום: ברכה, וקללה" (דברים יא,כו): כלומר שהרשות בידכם; וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם--עושה, בין טובים בין רעים. ומפני זה העניין נאמר "מי ייתן והיה לבבם זה להם" (דברים ה,כה)--כלומר שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה, אלא ליבם מסור להם" ולא צריך להוסיף כלום.

לציטוטים 2 ו 3 מתייחסת אסתר שפרעם[3] בדבריה לפרשת השבוע "ראה" העוסקת בצדק חברתי ושמיטת כספים. מתוך דבריה בחרתי להתייחס לקונפליקט בין שני הציטוטים. באחרית הימים יהיו או לא יהיו אביונים בארץ? חלק מהמפרשים תולים את המצב בפסוק שביניהם. (טו,ה רַק אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם.) כלומר אם נשמע לא יהיה אביון ואם לא נשמע אז יהיה אביון – זהו לכאורה ערעור על הבחירה החופשית. אם התורה מבטיחה שלא יחדל אביון מכאן שהיא מבטיחה שלא נשמע? אסתר ממשיכה, לכן, למפרש נוסף "החזקוני" שטוען שהמצב שלא יהיה בך אביון הוא תוצאה ישירה של שמירת המצוות. "...אם תשמרון שמיטין ויובלות, כי העניים המוכרים את עצמם ומשפחתם (כדי לקיים עצמם) חוזרין (נפדים) בשמיטה, ואם יש עליו חוב משמיטין אותו. וביובל חוזרין נחלותיו וממכריו, נמצא שלא יהיה בך אביון" כלומר שרשרת המצוות של התורה מובילה להקמת חברה מתוקנת (מש"ל). בנוסף עומדת אסתר שפרעם על נקודה מעניינת נוספת. יש הרבה מקומות בהן התורה מתפשרת עם תכונות אנושיות וחולשות אנוש (למשל בפרשת אשת יפת תואר הנופלת בשבי) ואילו כאן בנושאים של צדק חברתי התורה מציבה לנו דרישות אוטופיות ממש. הכיצד? ותשובתה: "נראה לי שהדרישות הגבוהות בתחום החברתי נועדו להעביר מסר לכל הדורות שאין להסתפק בדרישה למתן צדקה אלא יש לחתור לבניית חברה שבה "לא יהיה בך אביון""

לציטוט 4 מתייחס הרב שי פירון[4] "מהו טעמו של האיסור? מה עומד מאחורי ההתנגדות להקים אגודות? האם הוא איסור דתי כפי שרש"י מפרשו (במסכת יבמות שלא ייראה כאילו יש שתי תורות) או חברתי לאומי – למנוע חילוקים ומריבות כפי שאומר הרמב"ם " בכלל אזהרה זו שלא יהיו שני בתי דינים בעיר אחת, וזה נוהג כמנהג זה וזה נוהג כמנהג אחר, שדבר זה גורם למחלוקות גדולות..." האם אנחנו צריכים ללכת לנוסח אחיד ולבטל כל מנהגי העדות? אני מסכים עם הרב פירון שמביא את דברי הרב קוק[5] בנושא: "אין חילוקי ההוראות והמנהגים השונים פוגמים את האחווה, בזמן שכל אחד מכבד את המסורת של חברו, ועוד יש בחילופי הגוונים משום עושר רוח המתקבץ בצורה הרמונית בכללות האומה" כלומר לא תתגודדו כדי להרבות מחלוקת אלא כדי להעשיר את עולמכם.

ציטוט 5 - איפה הוא המקום בו בחר ה' להיות לו מקום? האזינו לרב דוד מנחם שמסביר שמלחמות על עניינים של מקום יכולות להוביל אפילו לרצח – מאד, מאד רלוונטי לימינו....http://www.929.org.il/page/165/post/5082

שבת שלום!

נ"ב: "עיר הנדחת" – חז"ל אמרו לא היתה ולא תהיה. ראו טור של הרב יואל בן נון ב 929 בנושא: http://www.929.org.il/page/166/post/5089

[1] בספרו פרשת השבוע "בלשון בני אדם" בהוצאת כנרת, זמורה-בין, דביר 2009

[2] רמב"ם, יד חזקה, הלכות תשובה, פרק ה'.

[3] חברת קיבוץ עין צורים. מורה במרכז יעקב הרצוג, עין צורים. בעלת תואר ראשון ביהדות ותואר שני בחינוך. דבריה לקוחים מהספר: "פותחים שבוע" בעריכת נפתלי רוטנברג בהוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד, מכון ון-ליר בירושלים 2001 שבו אנשי רוח ותרבות ישראלים כותבים על פרשת השבוע

[4] בספרו "הארות שוליים" קריאה אישית בפרשת השבוע בהוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד ישראל, 2012

[5] הראי"ה קוק, אגרות הראי"ה חלק שני, אגרת תקסו.

#פרשתשבוע #סבאישראל