דברים לפרשת השבוע - כי תצא תשע"ה

דבר תורה לפרשת כי תצא תשע"ה (פרשה שישית - בספר דברים)

תקציר הפרשה (מתוך אתר גלים מבית סנונית):

בפרשתנו נמשך פירוט מצוות התורה. בין השאר מפורטות מצוות מיוחדות המתרחשות לעיתים נדירות, כגון: היחס לבן סורר ומורה (כלומר מתמרד), ומצוות שילוח הקן (הדורשת מהאדם הרוצה לקחת ביצים מקן – לשלוח קודם את האם-הציפור מן הקן), לצד מצוות אלו מוצגות מצוות רבות העוסקות בחיי היום יום, במוסר ובסדר חברתי. למשל: השבת אבידה, הלכות גירושין, החובה לנהוג ברגישות כלפי אנשים במצב רגיש – כמו עניים, גרים, יתומים ואלמנות. כמו כן מוזכרת החשיבות שבמשפט צדק. המצווה האחרונה בפרשה – היא מחיית עמלק, יש לזכור לעד את אשר עשה עמלק לעם בצאתו ממצרים כאשר התנפל עליהם בהיותם לא מוכנים (זוכרים? בספר שמות פרשת בשלח), ולמחות את זכרו.

פרשת כי תצא מכילה יותר מצוות מאשר כל הפרשיות האחרות שבתורה. פרשת כי תצא יש בה עשרים ושבע מצות עשה וארבעים ושבע מצות לא תעשה

יש מצוות שנראות מופרכות לחלוטין כמו למשל מצוות בן סורר ומורה: " כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם: " אומר הרב דוד סתיו[1] שאחת הבעיות הגדולות בחינוך היא כפל הלשון, חוסר עקביות, וחוסר כבוד. מה אומרת התורה? אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ – כלומר אם אביו ואימו אינם משדרים אותו מסר, או אומרים דבר אחד אבל בפועל ובמעשיהם עושים דבר אחר או – מה שקורה לנו לעיתים – משדרים מסר שונה מבית הספר או מביעים זלזול במורים ובמחנכים שמחוץ לבית (לפעמים רק בעקימת אף) – אזי אי אפשר לקרוא לילד בן סורר ומורה. אחד התנאים לגידול ילד בצורה נכונה הוא "הקול האחד". ילד תמים אינו יכול לגדול כהלכה בדואליות, בכפל לשון באחד בפה ואחד בלב. כשמגדלים ילדים צריך לזכור זאת ואם יש מחלוקת בין ההורים כיצד להגיב במצבים שונים צריך לסכם אותה שלא בפניו. ואם יש הערות למורים ולמחנכים לאמרם רק בארבע עיניים!

רש"י מאיר על הנושא הזה תובנה אחרת, שמסבירה איך מגיעים למצב הזה. הוא בונה את הבנתו על רצף האירועים בפרשה. וכדבריו: " אבל אם נשאה, סופו להיות שונאה, שנאמר אחריו (פסוק טו) כי תהיינה לאיש וגו' וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה, לכך נסמכו פרשיות הללו " והרב שלמה ריסקין[2] לוקח את כל הסיפור כדי ללמוד לעומק על המורכבות במצבם של אנשים הנלכדים בנסיבות שאולי אינן בשליטתם. הוא מביא לנו את סיפור יעקב כמקביל למה שמסופר בתורה וצוטט בחלקו על יד רש"י: " כִּי-תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה, וְיָלְדוּ-לוֹ בָנִים, הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה; וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר, לַשְּׂנִיאָה. וְהָיָה, בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת-בָּנָיו, אֵת אֲשֶׁר-יִהְיֶה, לוֹ--לֹא יוּכַל, לְבַכֵּר אֶת-בֶּן-הָאֲהוּבָה, עַל-פְּנֵי בֶן-הַשְּׂנוּאָה, הַבְּכֹר. כִּי אֶת-הַבְּכֹר בֶּן-הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר, לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם, בְּכֹל אֲשֶׁר-יִמָּצֵא, לוֹ: כִּי-הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ, לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה." וכי ליעקב לא היו שתי נשים אחת אהובה ואחת שנואה? והאם יעקב לא נישא ללאה בטעות לאחר "התרגיל" שעושה לו לבן? והאם לא ראינו את "המריבה" שבין יעקב לראובן, והדחת ראובן מהבכורה ומתן חלק כפול ליוסף בן האהובה על פני ראובן הבכור בנה של לאה השנואה? והרב ריסקין מסכם: "וכך, החומר המשפטי-הלכתי שבפרשתנו מתהדהד עם סיפורה הישן של טרגדיית משפחת יעקב, ומנסה לעשות לו תיקון: לכונן אורח חיים שימעיט מקרים כאלה להבא. מבראשית ועד לדברים, תורתנו היא אחדות מופלאה של זיקות, הרהורים ותיקון"[3]

אבל מכל הדברים הקשורים לפרשת בן סורר ומורה אני רוצה לקחת דווקא את ההתמודדות של חכמים עם המצווה הזו. התורה אומרת לנו שההורים של בן סורר ומורה צריכים להביאו לבית דין, לספר את הסיפור, לתת לבית הדין לדונו למיתה, ואח"כ אף להיות שותפים עם העם בהוצאת גזר דין איום ונורא זה לפועל???!!!. רש"י אומר לנו כך: " ובן סורר ומורה נהרג על שם סופו, הגיעה תורה לסוף דעתו, סוף שמכלה ממון אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא, ועומד בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב". לא מתקבלת על דעתנו פסיקה כזו שמענישה מישהו על מה שאולי יעשה בעתיד. וכי זה צודק? ונכון? וישר? חכמים הולכים בגישה אחרת. הם קבעו סדרה ארוכה של תנאים המגדירים מתי אפשר להכריז על ילד כעל בן סורר ומורה. התנאים הם כה מופרכים (למשל שיאכל תרטימר בשר [כמות עצומה של בשר] וישתה 250 סמ"ק יין ובלגימה אחת) עד שלמעשה אומרים רבי שמעון: " בן סורר ומורה כזה לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר"

אני לוקח מכאן את חכמת החיים של חכמים אשר בפועל החליטו שהם אינם רוצים לעולם לגזור דין מוות על אדם. אני חושב שמה שעומד אחרי ההחלטה של חכמים לפנות את הסנהדרין מלשכת הגזית, מאמירתם שסנהדרין שחרצה דין אדם למיתה פעם אחת ב 70 שנה נקראת סנהדרין קטלנית ומהסייגים שהטילו על הגדרת בן סורר ומורה זו בדיוק ההבנה שאנחנו אנשים, תמיד אנחנו יכולים לטעות, ואנחנו לא רוצים לעשות טעות שאין ממנה חזרה כמו גזר דין מוות שגוי. חכמים מלמדים אותנו שקצת צניעות בהערכתנו העצמית לא תזיק לנו!

ובלי קשר למה שקורה השבוע בעולם אי אפשר. כל טלטלת השערים והשווקים בעולם שמושפעת ממה שקורה בכלכלה האדירה שבסין.

כד,יד לֹא-תַעֲשֹׁק שָׂכִיר, עָנִי וְאֶבְיוֹן, מֵאַחֶיךָ, אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ.

כד,טו בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא-תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי עָנִי הוּא, וְאֵלָיו, הוּא נֹשֵׂא אֶת-נַפְשׁוֹ; וְלֹא-יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל-יְהוָה, וְהָיָה בְךָ חֵטְא.

כה,טז כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כָּל-עֹשֵׂה אֵלֶּה: כֹּל, עֹשֵׂה עָוֶל.

במשך שנים הארצות המפותחות בעולם מייבאות מוצרים ממקומות בהם שכר העבודה נמוך, ואז השכר עולה ומחפשים שוב מקום יותר זול וככה נעה העבודה מסביב לעולם. עכשיו הפועלים בסין רוצים להשתכר כראוי, לקבל שכר בזמן ולחיות בכבוד. אולי הגיע הזמן לחשוב קצת אחרת? אולי בכיוון של פחות התעשרות לבודדים ויותר שוויון בחלוקת המשאבים והעושר? זה עלול לפגום קצת בתחרות שמביאה הישגים, אבל אולי אפשר לשלב בין השניים? אולי ויתור עולמי על יום עבודה בשבוע (בלי לעבוד מהבית) מבלי לפגוע בשכר אבל עם שילוב בעבודה של 20 האחוז המובטלים (ממוצע עולמי בערך היום) יגדיל פנאי וצריכה בצורה כזו שהאיזון יגדל?[4]

שבת שלום!

[1] הרב דוד סתיו רב העיר שהם בספרו פרשה בקטנה בהוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים 2014

[2] הרב שלמה ריסקין רב העיר אפרת וראש מוסדות אור תורה בספרו אור תורה על מורשה, היסטוריה וברית בספר דברים. בהוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד תל אביב 2013

[3] ממליץ לכולם לקרוא את כל השיחה הזו בשלמותה בספרו של הרב ריסקין עמודים 162-165

[4] הרעיון הועלה על ידי המיליארדר המקסיקני קרלוס ושווה לחשוב עליו.

#פרשתשבוע #סבאישראל